איך כל השנים האלו וויתרתי לעצמי .
הייתי חלשה .
סיפרתי לעצמי ערימה של שקרים .
חשבתי על עצמי דברים איומים .
התעללתי בגוף שלי כל יום מחדש .
שנאתי את עצמי ואת מי שאני .
נלחמתי בכל נסיון שלי עם עצמי והכשלתי את עצמי בכוונה תחילה .
היה לי קל פשוט לחשוב שאני לא מסוגלת ולא אהיה אף פעם .
ואז .. בשנייה אחת של פוקוס
ברגע של הכרה והבנה
שאני חייבת פשוט לרגע להפסיק להיות כזו לוזרית.
שזה ברור שהכי קל להאשים את כל העולם ובעיקר את הגנטיקה .
ברגע של פוקוס
סוף סוף ראיתי את עצמי . בעטתי באותה אחת עלובה שהתנחלה בגופי ובנפשי שנים .
נכנסתי להליך של התמסרות טוטלית
בלי תירוצים ובלי וויתורים
פשוט כל כולי טוטלית לעצמי.
הייתי קשוחה ואכזרית לגחמות שלי כמו שמעולם לא הייתי .
מסתבר שרק ככה זה עובד איתי .
שליטה ממקום שלא הכרתי בעצמי .
ואני פשוט אסירת תודה לעצמי .
ורק בזכות עצמי אני הרבה יותר חזקה .
לא האמנתי שאצליח ואהיה כל כולי לעצמי . עד הסוף !
בלי פשרות .
חצי דרך עברה .
ואני גאה !
כל כך גאה !
אבל עדיין שלי עם עצמי . לומדת יום יום איך מתמודדים עם דחיית סיפוקים.
אין לי ספק , הצלחות שכאבו לנו בדרך הן המוצלחות ביותר !