סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Signals

לפני 7 חודשים. 29 במרץ 2024 בשעה 7:19

הוא קושר את הידיים שלי

ואני סומכת עליו

אפילו שלא אוהבת לאבד שליטה

או שלוקחים לי אותה.

 

משהו בליטוף של החבל,

מענג.

הליפוף סביב שורש כף היד,

שורה ועוד שורה

כמו בגד מחמיא

מתלבש באופן מושלם.

 

הצלפה, ועוד אחת

חגורה, ידיים

מי שלא אוהב, לא מבין.

כמו לגמור,

הגוף משתחרר

הראש מתרוקן

ותחושת הבעירה שמתפשטת מהישבן

שואבת לתוך רוגע.

 

זה קשה,

לא לשרוט

או לחבק.

בעיקר כשהוא עמוק בתוכי

והידיים על הצוואר,

לא משחררות.

 

השרירים קצת כואבים

ברגע שמתחילה לגמור

רצוף

והחבל נמתח.

אז דוחפת את הקיר

במקום למשוך,

שייכנס עמוק יותר.

 

והזין הזה,

עושה לי טוב.

גם כשהוא מכאיב

חודר לבטן,

נוגע בכל הנקודות.

לא רוצה שיפסיק.

***

הוא קשור למיטה שלי

ואני דואגת,

שלא להכאיב יותר מדי

אבל זה חזק ממני

וחוסר האונים שלו

רק מחרמן יותר.

 

השוט משאיר סימנים יפים

על הירכיים שלו

והתחת.

אבל הספירות של ההצלפות

מבעד לצעקות הכאב,

זה מה שמרטיב אותי

באמת.

 

ההתמסרות שלו

נותנת לי מקום.

לחנוק, לנשוך, לצבוט

לעלות על הזין

לקחת את כל מה שאני רוצה.

 

ובכל זאת מפחדת

ללכת רחוק מדי,

גם אם מאוד רוצה

לקרוע

את העור

ולראות עד כמה

הוא ילד טוב

שלא מבקש להפסיק

עד שלא אהיה מרוצה לגמרי.

 

והוא לא מבקש להפסיק

ולא מתחנן לעצור,

כי הוא הילד הטוב

שלי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י