הגבירה מעיר האורות הכבויים

ל- ר',
אומרים שהביטוי הזה שלמעלה היה חקוק מעל הכניסה למקדש אפולו בדלפי. אבל רגע, תאמר לי, למה בלטינית ? זה אמור להיות, Gnothi Seauton, וביוונית. אם את מתעקשת לצטט אז תצטטי מהשפה הנכונה.

אבל זהו, שאני כן מצטטת מהשפה הנכונה. לפחות מהשפה הנכונה עבורי.המשמעות משתנה עם התרגום. בלטינית, זהו גם אחד העקרונות של הפילוסופיה הניאו פלטוניסטית שמקורה בקיסרות הרומית הגוועת.

לדעתם, אדם יכול להשיג שלמות ואושר (גם) על ידי בחינה עצמית. אם תדע את עצמך, הם היו אומרים לך, אם תסתכל עמוק לתוך עצמך - אתה תדע את האמת. (ובלשון זכר. פילוסופית אחת מפורסמת מהאסכולה, לא מנקה את חבורת השוביניסטים הפטריארכלית.)

והאמת היא - שאתה אל. אתה יצור שמיימי ונשגב שכלוא בבשר, ושאתה טוב כולך. טוב ומושלם. ושהרוע, הרוע בעצם לא קיים ולא היה קיים מעולם. (בחינה אמפירית של המציאות היא לא מאוד רלוונטית בפילוסופיה שמבוססת על אידאות. )

אז לא, אני לא יכולה להגיד שהסתכלתי פנימה וכל מה שמצאתי הוא חטא. יש לי גם כמה תכונות טובות. אני אמיצה ,ואפשר לסמוך עליי. יש לי יכולת להכיר באמת, ואני אלטרואיסטית. אולי לא האלטרואיסטית הגדולה ביותר שאני מכירה, אבל אני בטוח בחמישייה הראשונה. פגיעותו של הזולת מפעילה אצלי חמלה מגוננת. בדרך כלל.

אתה שאלת, למה את לא אוהבת את עצמך ? ואני לא עניתי. כי התביישתי ואני עדיין מתביישת.
כי הסתכלתי פנימה ומאז, אני יודעת מי אני.

אתה לא תאמין ובמילא אין לי את היכולת לתאר במילים מדויקות ולסכם לך מה דפוק בי. אז אני אספר לך סיפור. זה ידוע שסיפורים הם דרך טובה ללמוד. כמו כל הסיפורים, גם זה סיפור אמיתי. ואם השמטתי ממנו את הפרטים הקשים יותר, זה לא בגלל שאני מנסה לנקות את עצמי אלא כי זה כואב להיזכר.

אני הייתי צעירה מאוד אבל הוא היה צעיר ממני. הוא היה הנער היפה ביותר שאי פעם ראיתי ואני חשקתי בו. זה לא היה רק היופי המהפנט שלו ולא רק הריח המפתה שנדף ממנו, אלא איך שהיה מביט בי. זה פשוט הטריף את דעתי.

הייתי טיפשה, אני מודה, לא הבנתי. יעברו שנים על גבי שנים, ועם הגבר הבא שיסתכל בי ככה אני אתחתן. אבל איך הייתי יכולה לדעת מה אומרים המבטים, אם אף אחד אף פעם לא הביט בי ככה ? אם אף אחד אף פעם, לא אהב אותי, ולא העריץ אותי, ולא ביקש את חברתי? ברוב האנשים כשהיו תינוקות, אמא הביטה בהערצה, והם היו מושלמים והשמש סבבה סביבם. אני תמיד היוויתי מטרד לכל הסובבים אותי. סבלו אותי בקושי. אז אני אומרת לך, לא יכולתי לדעת.

כל הקלישאות נכונות. מאותו הרגע שראיתי אותו לא הייתה לי מנוחה. לא אכלתי ולא ישנתי. כשהייתי רואה אותו הרגשתי חולשה בברכיים, כאילו הן נמסות ובקושי הצלחתי לעמוד ישר. בדיוק כמו בתיאורים שבשירים. הבטן שלי כאבה והגרון התייבש. זה היה בלתי נסבל. זה היה כמו להיות חולה במחלה קשה. אש שרפה את כולי מבפנים ואני בערתי.

אני יודעת שאיבדתי את השפיות ואת ההיגיון. ואולי זה מה שהביא אותי לעשות את הצעד הבא. אולי, ואולי לא. בכל אופן, אני יכולה לומר בכנות ,שאת מה שקרה בהתחלה, אני לא תכננתי.

אני לא זוכרת איך ובאיזה תירוץ הבאתי אותו אליי הביתה. זה לא היה חשוב. פשוט דרשתי שיבוא איתי והוא בא. היינו לבדנו בבית. אני כן זוכרת שלא טרחתי לדבר איתו. עמדתי מולו ופתאום שמתי לו רגל מאחורי הרגליים , ערערתי את שיווי המשקל שלו, תפסתי בכתפיים ודחפתי בכוח. הוא נפל על המיטה שלי, מופתע. ואני אחריו, עליו. מלמעלה הוא נראה איכשהו, אפילו יותר גבוה ויותר רחב, ובכל זאת אני הייתי חזקה יותר.

לא שאלתי אותו אם הוא מסכים ולא ביקשתי רשות. התנפלתי עליו כמו שאדם גווע ברעב מתנפל על חתיכת בשר. נשכתי את שפתיו ולשונו וקרעתי חלק מבגדיו. מה שלא הצלחתי להסיר במהירות פשוט הרסתי. הכפתורים המשוחררים התגלגלו על הרצפה ועל המיטה מסביבי. השארתי סימני שיניים וציפורניים על כלוב הצלעות המתנשם, העולה ויורד, הזהוב. נשכתי באכזריות בלתי מודעת את פטמותיו והוא נאנח בשקט. נצמדתי אליו, מושכת את שערו, מעבירה ידיים חמדניות על גופו הארוך השרירי. הוא לא דיבר, הוא אפילו לא זז. הוא לא שיתף פעולה, אבל גם לא התנגד. הוא רק הביט בי במבט הזה שלו מלמטה למעלה. ואיכשהו זה עשה את הכל אפילו עוד יותר נורא ונפלא.

אחרי שכל הסערה הזו נגמרה. אני הייתי מזועזעת. כן, די מזועזעת. השארתי אותו לשכב על המיטה והתיישבתי בקצה שלה כדי להסדיר את הנשימה ולחשוב קצת. מה בדיוק עשיתי הרגע ? מה עשיתי ? מה היה לא בסדר במה שעשיתי?

לא שמתי לב איך הנער שלי עזב את המקום ששכב בו וגלש למטה על הרצפה לרגליי. עד שראיתי אותו שם כורע לפניי ומביט בי, מחייך קצת. ואז בשקט, כשהוא בוחן אותי, הוא לקח את כף רגלי ועטף אותה בידיו, בכפות ידיו הגדולות, וכשהוא מסתכל עליי, מסתכל בעיניים שלי, הוא הרים אותה באיטיות לשפתיו ונישק אותה לאט וברגש. את מה שהרגשתי אז אני אפילו לא אצליח להתקרב לתאר. אז אני מוותרת.

אחר כך הוא היה לגמרי שלי ויכולתי לעשות איתו כל מה שאני רוצה, וגם עשיתי. זה היה חלום שהתגשם. הניאו פלטוניסטים היו אומרים לך שחלומות הם סימליים, שהם עמוסים במשמעויות, ושהרבה פעמים לא רק שהם יעזרו לך לדעת מי אתה, הם גם ינבאו את העתיד. אז כן, גם החלום שלי לימד אותי הרבה על עצמי. וכל הנבואות הן נכונות.

אבל אם אתה חושב שכשהשגתי את הנער ועשיתי אותו לשלי, אז זה בעצם דבר טוב שקרה לי, אתה חי, כמו הניאו פלטוניסטים, וכמו רוב האנושות, בסרט.

אני למדתי מכל ההתנסות הזו דבר אחד חשוב - הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך בחיים זה שהחלומות שלך יתגשמו.

אבל בשביל להוכיח את זה כמו שצריך, אני אצטרך להמשיך קצת עם הסיפור הזה. עד עכשיו רק הסברתי לך איזו בהמה חסרת התחשבות הייתי. זה אומנם לא מצייר אותי באור מדהים, אבל עדיין לא משחיר אותי.

אבל בכנות, אני לא יודעת אם אני יכולה. אני אשתדל.