צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרעה

הבנתי שיש כאלה שהתגעגעו ל"מתק"שפתי{העליונות }
והחלטתי לספק את הסחורה
אתם בתמורה יכולים לשלוח לי מתנות
ראו ויש ליסט
לפני 17 שנים. 11 בספטמבר 2007 בשעה 9:37

דיכאון עמוק נפל על כוחותי הכלים(לא טעות כתיב)
פשוט אין לי יותר כוח
אני מרגישה שכל אחד מהאנשים בחיי מרעיל אותי וממלא אותי בכעס
אין לי שום יכולות יותר להכיל את כל הכעס תסכול עצב עצבנות ורגשות קשים שהאנשים סביבי מפזרים .
רוצה לברוח מכאן רחוק .

לפני 17 שנים. 26 באוגוסט 2007 בשעה 18:21

אני כתבתי בבוקר סיפור יפה מאוד על סטראפ און שהלך לאיבוד וכמעט אף אחד לא קורא אותו
למה כי זה נכתב בבוקר?

לפני 17 שנים. 26 באוגוסט 2007 בשעה 5:47

אמש אחרי יום מריבות עם הבן הזוג שלי והרבה כעס שעבר ביננו אמרתי לעצמי קחי את הסטארפ און צלמי את עצמך כשהוא עליך ותראי כמה בחורים יפנו אליך. וגם יש מישהו שקנה לי אותו (טוב בעצם הוא נתן לי כסף לקנות וגם כסף לנסיעות לקנות ואני קניתי אותו בניו יורק כך שהכסף לנסיעות יצא די הרבה) שהבטחתי לו מזמן שאני אשלח לו תמונה שלי עם הז שלי עלי .
בכל אופן התחלתי לחפש אותו כשזכור לי שהוא גדול מכדי להכנס למגירת הצעצועים ולכן הוא לא שם אלא בארון.
הפכתי את הארון ולא מצאתי חיפשתי גם ליד המיטה ולא מצאתי וגם בחדר האמבטיה ולא מצאתי . הבאתי כיסא לחפש במדפים הגבוהים ולא מצאתי
שאלתי את המעצבן אם הוא ראה אותו או אם הוא יודע איפה הוא הוא לא ענה אבל אחרי כמה דקות גם הוא התחיל לחפש ולא מצא .
הוא הלך לחפש באמבטיה ולא מצא.
חיפש בארון ולא מצא
חיפש ליד המיטה ולא מצא
הבאתי כיסא גבוה לחפש בחלק העליון ביותר של הארון ולא מצאתי
הורדתי ארגז מלא בדברים ישנים חיפשתי שם ולא מצאתי
ואז החלטתנו שגנבו לנו אותו.
מי נכנס לחדר השינה אחי הדוס (עשה שמרכלב לנסיכה)
שלחתי לאחי הדוס הודעה והוא הכחיש שלקח מכאן דבר
ניסתי לשכנע אותו להודות והוא המשיך להכחיש . המשכנו לחשוב מי יכול היה לגנוב אותו
החברה מניו יורק שהתארחה אצלנו כן זאת היא אבל לה אפילו ויברטור פשוט אין מה היא צריכה סטארפ און ?
בקיצור לא מצאנו מי לקח את הסטארפאון ולא לאן הוא הלך לאיבוד .
כבר חשבתי שאצטרך לנסוע שוב את כל הדרך עד ניו יורק כדי לקנות אחר במקומו.
היום בבוקר כשהוצאתי לי חצאית דחפתי את היד עמוק אל תוך מדף החצאיות
והרגשתי גוש קשה משכתי את סטראפאוני בשמחה .
מסקנה אין לחפש בזמן עצבנות .
שבוע טוב לכולם

לפני 17 שנים. 14 באוגוסט 2007 בשעה 19:40

מכרתי את המנוי בחדר כושר מאוד מעיק מנטלית להיות בעלת מנוי בחדר כושר
המון אשמה על כל יום שלא הולכים ועל כל יום שגם לא רוצים ללכת לפני חודשיים פירסמתי מודעה ואף אחד לא היתקשר ובמועדון כבר אמרו לי לשלם וממש לא רציתי לאבד עוד כסף על השטות הגחמתית הזאת ואז היתקשר הארס הגואל לבוש בחולצה שכתוב עליה 69 פוטה דה מדרה שבטח עלתה לו איזה 700 שקל בכל זאת טי שירט ניפגשנו הוא ניסה להוריד את המחיר עוד יותר אך אני עמדתי בסך ולא הסכמתי להכנע וכך אישה דומינטית שכמותי העברתי לו את המנוי וניפתרתי ממועקה מעיקה מאוד שליוותה אותי הרבה זמן.
חוץ מזה אני עובדת על משהו חדש וגם כותבת משהו חדש ובכלל כל הזמן מקבלת הצעות מכל מיני סוגים . אז זאת תקופה טובה. וסקס? תזכירו לי מה זה.

לפני 17 שנים. 12 ביוני 2007 בשעה 20:40

בקושי כותבת
אז קודם כל חזרתי לעיר המסריחה אך המחוברת הזאת זה נראהלי כאילו עבר המון זמן ובעצם לא עבר אבל בכלזאתזה היה מזמן מאז היו המון דרמות בחיי הזוג הצעיר . בנתיים אנחנו ביחד אני מנסה להניח לו ולא להציק - קשה קשה מאוד לא להציק.
חברה שלי מניו יורק היתארחה אצלנו והבנתי באופן סופי שהיא לא עמדה בתחילת התור של השכל מה שכן היא מאוד רזה וכוסית וזה הדבר הכי חשוב ומשמעותי בחייה -באסה רצינית.
מה שכן בזמן הביקור יצאתי כמעט כל ערב לבלותופתאום נזכרתי שיש דברים כייפים לעשות פה בעיר כשלא עייפים
האחיינית המושלמת שלי הזמינה את עצמה לסוף שבוע אני אנסה לראות מה אני יכולה לעשות נגד זה.
לחתיך יש היום יום הולדת - לא רצה כלום לא לצאת לא עוגה לא מסיבה . קניתי לו שוקולד משובח והכנתי קוסקוס- אכן דרך משונה לחגוג , אני הצעתי שנלך לשתות אלכוהול (אחרי שרעיון המסעדה ירד )והוא הסכים אבל נרדם. יאלה לא נורא . אני צריכה לנתב את האנרגיות שלי לדבר אחר .
זנו נראה לי שעכשיו כתבתי כל מה שהיה בימים האחרונים.
יאלה ביי

לפני 17 שנים. 4 במאי 2007 בשעה 12:43

אוי העיר המזוינת הזאת קחו אותי ממנה .
אני לא יכולה יותר לסבול פה אני רוצה לעבור לכפר רוצה לעבור לשקט לשמוע ציפורים .
לא יכולה יותר את כל הפרחים והמרעישנים האלה שבאים להרוס לי את יום שישי.
שבוע קשה ועכשיו אני הולכת לישון .
מישהו ביקש ממני לשמור לו על הילדים בבית עם בריכת שחיה פרטית בכפר 5 ימים . מיד הסכמתי לשמוע רק שקט לחמישה ימים ועוד לקבל על זה 2000 שקלים מושלם . לא יכולה לחכות כבר.

לפני 17 שנים. 4 באפריל 2007 בשעה 14:59

מחר יש לי יום הולדת
והחלטתי שהשנה אני קונה לי מתנות דברים שאני רוצה\צריכה,וזה גם יצא טוב כי קיבלתי כמה צ'קים, אז יש לי כסף.
כל שנה ,כל השנה ,אני מתבאסת ולא מפרגנת ,מפנקת את עצמי.
על הבוקר לקחתי את הכריות של הכיסא נדנדה לרפד שיעשה לי חדשות אמר לי 200 ש"ח ידעתי שזה מוגזם ומופרך אבל החלטתי אמרתי לו :"סבבה" והלכתי וקניתי בד שהכי מצא חן בעיני ונתתי לו -ומחר זה יהיה מוכן.
למוכר פרחים אמרתי יש לי יום הולדת אז הוא אמר לי:היום ? עניתי : "מחר" הוא אמר לי "גם לאשתי "והוסיף לי חבילת קאלות לזר." מתנה ממני, את קונה קבועה".
הכנתי רשימת קניות \סידורים למסיבה ביום שישי אבל אופס איבדתי אותה להכין חדשה יקח המון זמן אז אני מנסה להזכר או להמציא דברים חדשים.
בכל מקרה אני מרגישה טוב ופתאום קלטתי שנולדתי בתקופה הכי יפה של השנה
הכל הכל פורח. האור עולה מוקדם יחסית, עדיין לא חם מידי ובכלל מזג האויר מושלם . והרחובות חגיגיים (אם כי מלאים באנשים וארסים ובפקקים )
מחר אני אלך לסאונה במכון כושר (עכשיו הבנתי למה יש לי מנוי)
והייתי שמחה לקנות לעצמי מסאז' טוב.
חג אביב שמח

לפני 17 שנים. 14 בדצמבר 2006 בשעה 21:07

זהו תורי הגיע ועכשיו אני זאת ש
חולה.
זה אמנם לא רציני אבל אני מרגישה תשישות .
חולשה וכאב גרון. הכי הייתי רוצהשמישהו יפנק אותי.
ולא לא מה שאתם חושבים אלא סתם שמישהו ישב לידי ויעשהלי קיצי.
או יביא לי סופגניה.
הבחור רק עכשיו שב מעבודה. העבד בניו יורק .
אף אחד לא יביא לי סופגניה .
מקוה להרגיש טוב מחר ושיהיה לי כוח ללכת לראות דירות .
לילמנוחה.

לפני 18 שנים. 5 בנובמבר 2006 בשעה 23:14

http://www.worldpride.net/index.php?id=1265
ואני אשמח לראות שם את מכרי

לפני 18 שנים. 23 באוקטובר 2006 בשעה 22:08

שקט בחוץ כאילו סוף העולם או אמצע הלילה וכולה חצות אולי בגלל שתחילת השבוע . ימים מלאי בטלה עוברים עלי . אני לא יוזמת כלום . לא מכינה כלום .
רבתי עם אחי הוא חוזר בתשובה זה ממלא אותי כעס.
לא הייתה כאן מריבה כבר המון זמן הרבה מעל הממוצע וכן זה חסרלי ואני יודעת שזה לא נורמאלי מצידי אבל
אני צריכה להכין שיעורי בית - ולא עושה. כל היום ישנתי קראתי ובישלתי.
אני אלך להתקלח . ליל מנוחה