לסגור את הכל.

חתולה לנצח,
אפילו בצבא יודעים שאני חתולת בר.:)

כל כך הרבה סיטואציות שהתחלתי לדמיין דברים ולהתחרמן,
תוך כדי אני עומדת זקופה עם ידיי מאחורי גבי בצורת יהלום.
נעליים אדומות לרגליי ורגליי חברותיי,
ואני רק מדמיינת,
מדמיינת.
וזה שיגע אותי כל כך.
אני כל כך צמאה.
לאט לאט הכרחתי את עצמי להתרגל לשינויי שיחול בחיים שלי למעשה מעכשיו.
לאט לאט המחשבות קצת נדדו החוצה.
מידי פעם הן שבות אבל בצורה עדינה יותר.
אני אצטרך להתרגל לעובדה שלמחשבות הסוטות שלי אין מקום שם.
אני חוזרת הביתה עייפה ומותשת ועברו רק יומיים ולמעשה זה דיי מלחיץ,
כי אני לא מצליחה להכניס את האנשים שחשובים לי ובתוך חיי כבר ליומיים האלו,
ככה שאני מתחילה לפקפק ביכולות שלי להחזיק גם קשר.
ועוד קשר של חינוך.
זה לא יהיה אפשרי לדעתי.
הקדמתי את זמני.
בהקשר הצבאי יומיים וכבר חוויתי כל כך הרבה,
וקצת קשה לי בכלל לדבר על זה.
אני מרגישה שאני צריכה לתת לדברים להתעכל.
בכל מקרה
אני מודה לאנשים שהכרתי בעולם השליטה,
קיבלתי חברים טובים.
וקיבלתי מקום להתבטא בו.

בכל מקרה,
יצא מזה המון טוב.

תודה לכם .
אני אוהבת את הטוב שבקהילה.
(ברור שיש את הרע ..ויש המון איך ומה לשנות..
אבל תכלס יש פה המון אנשים טובים שמקבלים את השונה,
וזה מהמם לדעתי.*)

זומבילנד
מומלץ בחום.

נ.ב גיוס מאתגר לעצמי.
חתולת הזרע.


חתולה עם המון דמיון

והקשוח ששר על הריקוד של שניהם,שימשך עד אחרית האהבה מתנגן לו ברקע.
אני יודעת שהוא חושב עליי,לא משנה הוא עושה,
ובנתיים אני תחת זרם המקלחת החמים,
זה סופ"ש והרי שכבר התגייסתי.
היה לי שבוע לא קל בצבא,
והוא יודע.
אבל חזרתי אליו ואני רוצה להראות לו ששווה לו לחכות לי.
אתמול יצאנו למסיבה של איר והיינו ביחד,
כולם כבר יודעים שאני לא מחפשת שום דבר אחר.
וכיף לי,כיף לי שרואים אותי מאושרת.
אני חושבת עליו ומתקלחת ומי כמוני יודעת למה המים אוזלים בישראל.
והזרם החם עושה לי חשק לרדת על ארבע,
לרדת על ארבע ולילל ,לקרוא לו מהחדר שלו ,מחדר העבודה שלו.
אני יודעת שהוא עסוק אבל שבת היום ובא לי קצת צומי.
אני יורדת על ארבע אבל לא מיללת.
מרגישה את הזרם החמים מעליי ומוחי התמים מדמיין לו כל מיני מחשבות זדוניות.
לחתולה יש חושים חזקים,
אני שומעת את רגליו מהלכות מכיוון חדר העבודה לכיוון המקלחת,
והדלת נפתחת.
ואני נשארת כמו שאני .
מרגישה אותו מתקרב אליי.
והוא במוחו קצת כועס,
שאני נותנת לזרם המים להוריד אותי על ארבע.
הרי שאני שלו ולא של זרם המים.
אני עונה לו ,
בעיברית ולא בחתולית,
שזה לא הזרם שהוריד אותי על ארבע,
הציפייה אליו ,החלום שלי,
רציתי להרגיש את החלום הזה קצת יותר.
הוא לא אומר דבר,
ומתקרב אליי מעט.
מסתכל עליי נמרחת על ריצפה רטובה כשזרם חמים מענג את גבי להנאתי.
מקרב את רגלו בין שתי ידיי,
ומחכה לראות איך אגיב.
אנחנו לא זמן רב בקשר והוא לא יגיד לי ללקק את רגליו ,
הוא רוצה שזה יבוא ממני דברים שכאלה.
אני מחבקת את רגלו וזנבי מתלפף סביבה,
מכריזה החתולה אתה שלי.
אני מתחתיך תמיד,
הולכת אחריך.
אני שלך-
ואתה שלי.
הוא מרגיש את לשוני,הרכה יותר משל אחרים.
נותן לי להראות את הערצתי ורגלו השניה מתחילה ללטף את גבי.
מלטף את גבי עם רגלו ומגיע כמעט לאחוריי,
ובמכה תופס שערי מרים את פניי ועיניי מביטות בו.
מחייך אליי חיוך ממזרי ואוהב.
ויורק לתוך פי את הרוק שלו.
ואני,
בולעת ושמחה,הוא אומר לי :
"אני מחכה."
ולי,תמיד היה לי קשה להוציא מילים שכאלה מהפה שלי.
מודה לו .
אני יותר טובה עם מעשים.
תמיד ידעתי לדבר על הא ועל דא אבל לא על מה שבאמת מפריע לי.
הוא מתכנן את עתידנו בליבו ועוד צופה לנו עתיד רחוק שעיניי לא רואות,
ואני אינני יודעת מה צופה לו,
והרי שזה חלום קטן שהופיע בזמן שהתקלחתי בבייתי לבדי,
ללא שולט,
והוא יגיע אני יודעת.
אבל בנתיים כיף לי לפנטז עליך,
קשוח שכמוך.
מושא הערצתי.

ונגעתי בך.
כל פעם מעט.
פחדתי ליגוע לכל הרגעים-הושטתי ידיי ומהר נסוגתי חזרה.
כשהלכנו יחד לאור שקיעה חמה,וחורפית ..
יחד טיילנו ימים ולילות-
עברנו שנים ביחד .
ואני פחדתי מעצמי וממך ולעולם לא נתתי בי מספיק ביטחון שיגדל ויחזק אותנו.
זרעיך גדלו בי לשתילים ,
ואני ייחסתי משמעות למילים.
ולא לצלילים החשובים יותר מכל דבר.
ורציתי להביט בידיך,
מלטפות את ראשי וזנבי ואני לא ראיתי שאתה בעצם מחפש אחרת.
נגעתי בי לאט.
לאט לאט הכרתי את עצמי יותר.
הרגשתי טובה לבדי בטוחה לבדי.
ולפעמים הימים ,
הלילות..
גרמו לי לשמוע שירים.
אולי קצת להיות פחות נחמדה.
אולי להתגעגע יותר.
אולי לפחד יותר בתוכי.

ואני הלכתי המשכתי ללכת תמיד.
לעולם לא עצרתי.
לא שתקתי
לא הפסקתי ללמוד.
ורציתי אותך איתי,
מקומט מניסיון,
סיר שאין לו מכסה,
סיר שמצא אותי,
המכסה הנערץ שלו.
המכסה הנשלט שלו.

ואני קיוויתי למצוא אותו קשוח בין העלים.
למצוא אותו ולרקוד במחול אין סופי,
של צלילי החיים.
ולשמוח על היותי שלו,
לשמוח,שהוא איתי.

&feature=player_embedded

הוא
שתי מסיבות
שלוש חתולות
ארבעה חיוכים.

שיר שממשיך לעטר את יומי ,
גם אם אינך מתכוון.
ואני נזכרת בך בריחות,
במילים.
ובא לי להרגיש את החום מטפטף על גבי
ולדעת,
שאתה מאחור נהנה מכאבי.


חיוך כבוי נדלק ברוך,
כשהתפנקתי עליו.

סודות של כניעה נשית.

ואני,
ייחלתי לפשטות.

וכולם נפגעים,
ואף אחד לא בוכה לעיניי.

כולם נפגעים,
אז מה את רוצה אוצ'ה?



תשתקי ותעברי הכל כמו גורונת מתגברת,גם מתבגרת
עוד שניה וחצי את בשטחים.
אחחחחחח צבא!:)
מי צריך שליטה?
יהיו לי מפקדים:)

תן לי,
תן לי שירים יפים.

תכתוב ,
תכתוב מילים חסרות משמעות.


תן לי עד חצות,
עד זריחה-
מצידי עד אחרית הימים.

אני יותר לא אהיה לבנה.
לא אהיה אוצ'ה
לא אהיה דבר בשבילך.


אך שירים יפים תמיד ידעת למצוא ביו טיוב-
הבלוג שלך קיים בשבילי,
אתה מקדיש זמנך על מנת להנעים את שלי,
עם השירים שאתה עומל זמן רב למצוא אותם ביוטיוב.
לפחות כך נעים לי לחשוב

והזמר של השיר הראשון קצת דומה לך,
מה תגיד על זה?

&feature=player_embedded

&feature=player_embedded

&feature=player_embedded

&feature=player_embedded

לא סביר שתקרא את זה.
אבל אני מקווה שעוד יוצא לך להסתכל:
הרגשתי צורך לציין את זה:
מעולם לא ריכלתי עליך.
מעולם לא הרגשתי צורך בזה.
ולעולם לא ארגיש.

אם בתור חברה יש לי מה להאיר או להעיר,
אני מעירה.
גם בניסיון רב לא להגיב כאחת שבאמצע.
ואם אני רואה או שתינו רואות שאני לא אובייקטיבית אנחנו פשוט לא מדברות על זה.

מה שאני לא מתביישת לומר כאן לכולם:
אני כן מרגישה מנוצלת,
שרימית אותי ושיקרת לי.

אבל אתה לא נושא השיחה שלי,
ולא תהיה.
לא עם אנשים מבחוץ.