לסגור את הכל.

הוא נשוי,
הוא זקן,
יש לו איזה שמונים נשלטות.
הוא מתחיל עם כל דבר שזז,
ועדיין כולן דלוקות עליו.


תסבירו לי איך!

שתיקתך אומרת הכל.
ואינני מחפשת מילים,
לא אחפש אותך עוד.

להתראות לך וירטואלי,
נהניתי מאוד.


תהנה באימוניך.
נגעת בליבי,
אך לא תגע בי עוד.

רעידות
בכל גופי
מקיפות אותי
ברכות.
מחשלות אותי
בדרך לפסגה.
מחבקות ולא מפסיקות,
להיות איתי.
והן לא אהובות עליי במיוחד.
הייתי מעדיפה אותך,
במקומן.
שתחבק אותי,
ברכות.
----

כמעט ונתתי מקרא מפה למילותיי.
תטייל בארצי לבדך.
בלי מפה.

תתרחק ממני ככה.
הרכבת כבר נסעה ונשארתי על הקרון,
ועכשיו הנהג נטש את הרכבת.
נטש את הנוסעים.
את בעלי החיים.
ואני נשארתי בלי מזון,
בטח לא דגים שמבושלים עם תבלינים מוזרים של בני אדם.
תתרחק ממני ככה
תתרחק ממני המון.
ולא תסביר לי גם למה.
לא תתן לי לישון.
אז אספר לך סיפור קטן אדון לא מתעניין,
דווקא ישנתי בלילה.
אפילו חלמתי על גינות,
ופרחים.
ושתילים שכאלה.

אני ,
אני עוד מעוניינת.

לא בנעלם.
לא במתעלם.
ולא ניסיתי ליצור קשר כדי לא לזכות בהתעלמות.
אולי אמרתי לעצמי..
שנמאס לי להיות קשה עם כל אחד,
לתת לך הזדמנות.
ותמיד אתה ממשיך עם אותו משפט חוזר.
פרופורציות,
מילה כזו,
יחסית- אתה לא חושב?

כל כך בא לי שהיא תתעלל בי להנאתה.

היי אתה,
אני מחייכת אליך.
זנבי מתפתל לו בנעימות כזו,
כשיושב אתה לידי מלטף את גבי ומכאיב לי.
השמש מעלינו מחממת אותי,
את ליבי ואת בטני.

שנינו יחד מסתכלים על האופק המרהיב,
ואני-
בטוחה בי.
בך.

ואתן לך כל דבר שתרצה.
כל עוד תשמור עליי.
כל עוד לא תפגע באמון שלי בך.
ואולי אני כותבת הרבה.
אני כותבת הרבה.
זו אני.

התעוררתי מאוחר,
חברה שלי התעצבנה עליי קצת.
התקלחתי עם מים קרים,
הברז נשבר לי.
אח שלי צרח עליי.
כל הבגדים שלי בכביסה,
כואבת לי הבטן,


אבל להכנס למחשב ולראות את מה שכתבת,
אוי אתה!!
אני כמו ילדה קטנה,מתאהבת}{

נ.ב שיהיה לך יום נפלא.
תראה איזה בוקר.

לבשתי שמלה שחורה כזו שמבליטה את הישבן העסיסי והמכובד שקיבלתי מאימי הספרדייה.
סנדליי עקב,עקב דק,בצבע שחור.
החלקתי את השיער והתאפרתי.
שמתי בושם כי אני פריקית כזו של ריח טוב.
תחתונים אכן שמתי,
ובכלל ,
מצחיקים אותי אלה שמבקשים מהנשלטות לא לשים תחתונים-מטופש למדיי.
,(כשההוא קרע מעליי את תחתוניי,התחרפנתי בתוכי חתלתולה שכמותי.)
אבל התחתונים היו תחתוני חוטיני,מתחרה שחורה.
מטורפת על חוטינים:)
הוא אסף אותי עם האופנוע החדש שקנה לאחרונה,
ולקח אותי אליו,
לקח אותי אליו כבר בפעם המליון,
והכרתי כל פינה בחדרו.
כן,
הוא המדהים-שהוכיח לי שאני אוהבת את העולם הזה.
הוא לא השתמש בשום אביזר,
אך ורק היה עצמו,יצירתי,אמיתי-דומיננטי ושולט.
איתו גיליתי את המשיכות שלי,
הרצונות שלי.
אני לא שפוטה שתוכל להשלט על ידי כל גבר.
לא באמת,
לא מתוך הלב.
אני לא מחפשת משחק ליום,
או משחק בכלל.
אני רוצה להרגיש מתוך עמקי נשמתי:
את הרצון להעניק,
להרשים.
להיות טובה בשבילו.
להשקיע.
אני רוצה לרצות את זה.
אני רוצה למצוא את המתאים,שיגרום לי לרצות.
יגרום לי לרצות בכל נשמתי להתחנך.
וניסיתי ,
ניסיתי לכתוב על חוויות מזיון.
וזו לא הכתיבה שלי.
אני לא כותבת על אחד שדחף את הזין שלו עמוק לתוכי וגרם לגוף שלי לרעוד מרוב אושר.
אני לא כותבת על איך שהוא השפיך עליי את הגנים שלו,
את מושא הערצתי.
איך נתן לי ללקק את החלב החם שלו.
אני לא כותבת על זה.
זה יוצא לי בוטה,
וזו לא הכתיבה שלי.
אני אנסה לספר לך כמה נהניתי,
כמה אהבתי שסטר לי בחוזקה על פניי,
איך הרגשתי כנועה כשסטר לי בחוזקה על הישבן,
ועם זאת כל כך חזקה שאני עומדת בזה.
ולא נשברת.
איך הרגשתי טוב שהוא כעס שאני לא מצליחה לספור את הפעמים שסוטר לי.
והתחיל כל פעם מחדש.
איך אהבתי שהרגיש אותי,
שהפסיק בדיוק בנקודה הנכונה.
בדיוק לפני שנשברתי.
איך אהבתי את הליטופים אחרי כל פעם.
איך אהבתי שקנה לי עכבר,
וגם כדור קטן שעוד לא זכיתי לקבל.
אני יכולה לנסות,
ואני אנסה בשבילך לספר.
החוויות של חתולת הזרע,
שאף אחד עוד לא קיבל.

נגעת בליבי,
ולפעמים זה נראה לך מוזר.

כמה שנגעת בי.

ואני חושבת עליך.
מתגעגעת אליך.
מחכה ליום שיבוא.
היום שיהיה רק שלנו.

אל תאיץ בי.
מבקשת ממך,
תהיה כמו שאתה.
אל תאיץ בי.
תהיה כמו שאתה תמיד.

מחכה לי,
בקצב שלי.

אוהב אותי,
את הקצב בו אני הולכת,
לאט לאט,
מרחרחת מסביב,
ומגיעה אליך.

ואת רחוקה ,
כותבת לי משם.
ואת בי נוגעת,
עוד מפעם,
מאז.
כשרק קראתי את המילים הקטנות המפוחדות שכתבת,
כשרק הרשת לעצמך להתחיל להפתח.


ואת יפה,
יפה מכל כיוון.
ואת מתוקה משם .
מכאן .
ילדונת קטנה.

תמשיכי לחייך,
לא חיוך קבוע.
לא חיוך סתמי.
תחייכי את החיוך המאיר שלך ילדה,
תחייכי אליי מבפנים.


זה קשה וזה יקח זמן,
אבל אהיה פה כדי לראות-
וכשתחייכי אליי,
אתן לך גם לבכות.