אתמול בערב חזרתי לפעילות מלאה.עברתי על ניירות, קראתי דוחות רווח והפסד לחודש מרץ, סימנתי סימני שאלה איפה שנדרשו הסברים, עשרות טלפונים לעובדי מטה החברה וסגירה סופית של סדר היום להיום.
אחרי תקופה ארוכה בה הפעילות העיקרית שלי התקיימה מהבית, (הסתגרתי מרצון כדי שיתאפשר למצליפן לענג את גופי) הודעתי לכולם שאני מגיעה למשרדים והחזרתי כחצי מהצוות למשרד שעבדו בביתם לעבודה מהמשרד היום. צריך להתכונן למצב של "מנועים בקיטור מלא קדימה".
ואם חשבתם שזה קשה, אתם לא מבינים מה זה חמש ישיבות ביום אחד. חמש!! וכל זה בתנאי קורונה...יושבים רחוק, מסיכות על הפנים, כוסות חד פעמיות, אלקוג'ל ליד כל אחד...מזל שיש לי קצין גהות מסודר ומאורגן.
סיימתי לפני כחצי שעה את הישיבה האחרונה. הדלקתי מחשב והנה אני כאן, כמו בימי הקורונה העליזים.
יש מצב שאני מתגעגעת??
לא יודעת, עייפה מדי בשביל לחשוב. הייתי שמחה למסג' עכשיו ואולי גם לספאנקינג ידני קל כזה, שמשחרר אותי.
יש מתנדבים?
לא לא בקשה, לא כולם ביחד, אחד אחד...
די נו, אתם לא מבינים צחוקים?
