אני מסופקת לגמרי, קמתי הבוקר עם חיוך גדול וכאב בישבן להזכיר לי מאין החיוך הגיע.
זו הייתה שנת לילה מהאגדות. נרדמתי מהרגע בו הנחתי את הראש על הכר (וזה כמעט ולא קורה לי, המחשבות והתכנונים מפריעים), וישנתי בחתיכה אחת.
במקלחת הבוקר, חשבתי איך לעזאזל זה קורה, איך מכות בתחת זורקות אותי למעל. לא יודעת להשיב, אבל יכולה לתאר את התהליך.
למרות שאני כרגיל שולטת ומכתיבה מה יהיה ועם מה עליו להשתמש, כשאני מתפשטת ונשכבת על ברכי המצליף, מתהפכת לי הבטן. הפחד הזה, פחד מהכאב, מאיבוד השליטה...
ואז היד, המלטפת, המעסה קלות את ה"מטרה". התחושה בבטן מתפוגגת ועוברת להתחממות קלה, דופק קצת מוגבר.
ואז המכה הראשונה. זו מכת חימום שציפיתי לה וידעתי שתגיע - ובכל זאת היא תמיד מפתיעה. צורבת. התחת אם ארצה או לא ארצה מתכווץ קלות. אחריה עוד אחת ועוד אחת, בצד אחד, בשני, קצת על הירכיים (לא על הירכיים אני אומרת כל עוד אני מסוגלת לדבר) והוא חוזר למעלה, לתחת. החום מתחיל להתפשט, זה כבר לא צורב, רק מחמם. הוא משגע אותי עם שינוי מקצבים, לא נותן לי עדיין לשקוע לנירוונה שלי...זה עוד יגיע, אני יודעת את זה וממשיכה ליהנות מהחום.
קומי, הוא אומר ומשכיב אותי על שני כרים שהוכנו על הספה. הישבן גבוה, ושוב, הבטן קצת מתהפכת...זה יקרה לי תמיד? למה? אני הרי יודעת מה הולך לקרות. אני יודעת בדיוק. הרי ביקשתי היום את רצועת עור הבופלו, היא רחבה, קשה, זה הוא שהביא לי אותה מארה"ב באחת מגיחותיו לשם.
אך קודם כל היד, ששוב מעסה, מפזרת את החום מסביב...
אין ספירה היום, הוא אומר, עד שאחליט שדי לך.
אני מהנהנת, נושכת את הסדין ומתכוננת נפשית.
פלאקקק, שיט, זה כואב. ועוד אחד אאוץ', אני לא אשמיע קול, לא אתן לו את זה
ועוד אחת ועוד...הקצב אחיד, מדוייק, אני כבר יודעת מתי כל מכה תיפול. העולם מסביב מתחיל להיעלם, רק התחת שלי, שמשמיע קול בכל פעם שהרצועה הולמת בו קיים. ועוד אחת ועוד...הראש כבה לגמרי, אף מחשבה כל מה שיש הוא כאב מזכך, שממשיך להגיע באותו קצב. זה כל מה שיש בעולם כולו. נדמה לי שאני שומעת צעקות, אנחות, הפנים רטובים ואני מרחפת מלמעלה. רואה אותו שב ומצליף בישבן ארגמני שסימנים עמוקים יותר מתחילים להופיע עליו...הכאב המזכך הזה.....אני מרחפת גבוה עולה מהתקרה עולה לשמיים...הכול מסתובב מסביבי...
מה זה הקור הזה? היד שלו עם ג'ל קר מעסים את התחת הדואב. אני נאנחת בקול, כן, אני אומרת, כן...
והוא ממשיך, בשקט ללא מילה.
ואז מרים אותי אוסף אותי אל בין ידיו, מחבק ברוך...
צעקת מכאב, בכית כמו ילדה קטנה, הוא אומר. חשבתי להפסיק הרבה קודם, אבל ידעתי מה את רוצה היום.
וטוב שכך, אמרתי לו בקול מתפנק, הייתי הורגת אותך אם היית מפסיק קודם...
תודה דן, תודה חבר שלי. אני בת אדם אחרת היום מאתמול.
ה"ב
לאלו ששואלים את עצמם אם היה סקס אחרי זה, אענה שהם לא מבינים שום דבר בשחרור לחצים. זה נגמר בחיבוק הזה הגדול וכל המוסיף - גורע. :).
