משורה יציל רק המוות

אצלי כרגיל הכול מתחיל בצהריים בערך בשתיים. רינג רינג מטרטר הפון. "מה קורה, מה העניינים" שואל הצד השני. "אצלי הכול זהב" עניתי, אז ככה הצד ההוא המשיך, יש לי הזמנות לג'ף בק הערב בקיסריה, אתה בא? מממ..חשבתי קיסריה? מה לי ולקיסריה? בשבילי קיסריה זה ליד חור עקיבה , בקיסריה יש את החורים של הגולף, אשכרה אנשים מפרקים מלאן תאלפים כסף לעשות גינה יפה עם משטחי דשא מדהימים ובסוף שהכול מוכן..עושים בהם חורים לכדורים לבנים..פסיכים, ממש דפוקים
והג'ף בק הזה, מה בדיוק הוא עשה בשביל המדינה? בררר, אני כבר שומע את הדם עולה לכם למוח, הטיפי הזה ממש חרטתן. טוב, אני יודע , ציפורי החצר, הפנים, גימי פייג ואריק קלפטון הידוע בכינוי יד איטית. טוב באמת אחלה נגן אבל בתור יוצר פרפורמר לא משהו להתנפל עליו.
לא נראה לי השבתי. הצד השני לחץ, יילא על תתכבד, אני נוהג, אוסף ופורק יהיה מה זה סבבה אמר.
"תן לחשוב, חוזר אליך". בואיינה אתה מה זה כבד המשיך ההוא בשלו..עד שנשברתי נכנעתי וקבעתי. יהיה מה שיהיה.

בקיצור הבחור אסף אותי מהמשרד בשש וחצי שבשבילי זה ממש צהריים, נסענו אלי, החלפתי בגדים, עצרנו בטרנקילה הורדנו בירה וערק וכמה מזטים שלא נרעב מצצנו סיגריה מזן משובח והתחלנו לעלות לכיוון לבנון.

איך שהגענו לרמת אביב נפלנו לפקק שהגיע עד החור של קיסריה. האמת בקטע הזה אני צריך את הראש של החברה הריאליים שביינכם, איך אבל איך בשם השמיים והצבאות שאתם מדברים עם מישהו שקנה בית בכפר ומריח כל בוקר את האדמה ונושם אוויר פסגות, איך הבן זונה מעיז לספר שהוא נכנס לרכב גג עשרים דקות הוא בת"א, מבלה שותה רוקד והופה..עשרים דקות והוא מתחת לסדינים בביתו עם הרעפים האדומים.
ואני כל פעם שאונסים אותי לצאת מת"א מבלה בטורים ארוכים של פגוש לפגוש וגבות זועפות..(יכול להיות שהפתרון נעוץ "בחור השחור או בתורת הקוונטים?) האם זה קשור לשאלות הבלתי פתירות בסגנון "רכבת א' יצאה מחיפה במהירות של..ורכבת ב' יצאה מת"א במהירות של.. מתי ואיפה הן תפגשנה? מורתי הדבילית הן תפגשנה במחלף ויהיו הרוגים.

נחזור לחור של שרה..הגענו,חנינו ונכנסנו לאמפי..מי שלא יודע..אמפי זה תיאטרון של רומאיים
בכניסה כבר הבנתי את גודל הבעיה.. קיר המוות, אשכרה קיר המוות. ישבנו גבוה על הטריבונה ולהסתכל למטה ממש פחד, אם עובר מישהו ונותן לי צ'פחה, הלך עלי, אני עף עשרים מטר ונוחת בזירה ואם החרא מזל שלי, עוד איזה רומאי ישחרר את האריות וטיפי יהפוך לסלאמי.
התיישבנו והבנו, אין כיסא, אין משענת, אין ריפוד אתה יושב על אבן\סלע אחרי חמש דקות בזיק של גאונות הבנתי מדוע נכחדה האימפריה . גיל התמותה הממוצע של הרומאיים היה 35 וסיבת המוות, פצעי לחץ או שהטחורים הגיעו להם לגרון וחנקו אותם. מה אני מזוכיסט..טיפי שולט וזה אפילו כתוב בכלוב.

להקת החימום הייתה ככה, התאורה הייתה ככה, הסאונד היה ככה מינוס וג'ף בק היה לפעמים מצוין ולפעמים ככה. לי יש מדיד קבוע לדירוג איכות ההופעות, אם אני מוצא את עצמי במהלך ההופעה מסתכל על בחורות יפות יותר מחמש פעמיים, אז ההופעה לא משהו ואם אלה שיושבים לידי מסתכלים בפון המשוכלל שלהם, זה ממש לא טוב. אז היה בינוני פלוס. אני יודע שערב קודם הוא הופיע ברידנג ואמרו שהקהל השתולל והיה מדהים, בחור של שרה הקהל היה רגוע באופן מדאיג, יכול להיות שהטחורים מאוד הציקו.
האם היה שווה אתם שואלים, פה אני מפעיל את מדד ההשקעה, אם הייתי משלם את מחיר הכרטיס ארבע מאות שקל, הייתי תובע את עצמי על גרימת נזק והתנהגות פזיזה ורשלנית, אבל היות והוזמנתי ואפילו לא נהגתי אז..טוב גם במקרה הזה הסיפור היה מיותר.
משני דברים כן נהניתי, הבסיסטית של ג'יף מדהימה, בחורה עם נוכחות שליטה בגיטרה וחוש קצב הרסני
אני מוכן לשים את הראש שהבחורה שולטת. איזו נוכחות איזו כריזמה לעומתה בק נראה דהויי.
והמתופף שהרביץ סטים חבל"ז, מבחינתי הם הצילו את ההופעה.
והמסקנה, על החולצה של טיפי כתוב.."לא עוזב את העיר" אז למה לכל הרוחות לא קראתי.

לא אכביד במילים כי הרבה אין מה לספר ובטח לא לחדש. הסיטואציה דיי רגילה אני והכלבה במיטה, זיון ונילי עם קצת אלמנטים של כוח והשפלה, אז מה?
בחדר השני ישן ילד קטן. הכלבה במתח, לילד שינה קלה עם נטיה להתעורר ולרוץ לחדר של אימו, גם הוא רוצה לינוק מהפיטמה.
הכלבה לא משוחררת העיניים שלה תקועות בדלת צופה בחשש שמא..
לפתע היא נדרכת, מנערת אותי מעליה וקופצת רצה לחדר השני, הילד התעורר ובוכה. היא מדברת אליו בקול נעים ומרגיע
לי זה עושה טוב, יש משהו בטון של הכלבה , דדקטי, אבל רך להפליא. לאחר מספר דקות חוזרת, הילד נרגע.
מתחילים מהתחלה, נגיעות ליטופים, הכלבה רטובה וחרמנית, מבקשת מתחננת מייללת היא כבר שכחה מהילד.
מזל שאני בשליטה, שמעתי רחש ואמרתי לה הילד התעורר, אבל הזונה כל כל נהנתה ששכחה שיש לה משפחה
ואז הקטן מנסה לפתוח את דלת החדר והכלבה באחת קלטה העיפה אותי מעליה וקפצה לעצור את הקטסטרופה בזמן.
טוב..קצת משעמם הסיפור, הסיטואציה מוכרת גם להורים וונילים, ממש לא משהו לרוץ ולספר עליו מעל בימה נכבדה זו.
(הקורא חושב לעצמו תך כדי פיהוק, הטיפי הזה ירד מהפסים, נגמר לו החומר והוא מלאה אותנו בסיפורי טיפת חלב)
אבל אצלי אין רגע דל ובכול בלאגן גלום פוטנציאל. כזכור לכם הועפתי כטיל בליסטי ונחתתי לצידי המיטה ישר על גיטרת צעצוע של הילד שהתחילה לנגן בקולי קולות ,( נראה שבנפילה הפעלתי את כפתור הפליי)

דמיינו את הסיטואציה ,אני בחדר חשוך עם גיטרה צורחת, מנסה להשתיק את המפגע הזה ובחדר השני אני שומע את הילד אומר "אמא מי מנגן בגיטרה שלי" ואנ י שלא הצלחתי לסגור את המכשיר הארור, נעמדתי על המיטה הגיטרה אחוזה בידיי ונתתי את הופעת חיי. מי אומר שחלומות לא מתגשמים?

טיפי אומר - לעולם אבל לעולם אל תפספס הזדמנות. תיהיה אמיץ, תעז,תחשוב מקורי ולעולם תיהיה נדיב

קליפ מדהים. מי שלא מכיר חיייב לעצמו ויצא נשכר.

&feature=player_embedded#!

טיפי מתרגש ומזיל דמעה לזכר השולט האכזר.

אם רק הייתי יכול לנענע ככה. הייתי כוסית על. אם רק הייתי יכול לשיר כמותה הייתי מוכן למות על הבמה.
יש מעט אמנים שהאומנות שלהם גורמת לי לקנא ואני בכלל טיפוס לא קנאי.

אני רוצה להיות לאונרד, מייק, אריק, אמסטרונג, קוקר, סטינג, זאפא, ווינווד, לנון, דוסטויבסקי, שלום, קסטנר
מוקי,פיקסו, ברנרד ומלא מלא אחרים. אני רוצה להיות כולם וכשאגדל אני אהיה כולם.

טיפי חזר מהים.

מכל שיר אהוב אנחנו לוקחים משהו. מאחד את הקצב, מהשני את המילים, יש כאלה שהלחן עושה לנו את זה, חלקנו מאוהב בזמר\זמרת, לאחרים השיר מעלה זכרונות על אהבות ישנות, מסעות רחוקים וריחות וטעמים
מהשיר של טינה לקחתי את מילות הפתיחה כי הן מטיבות להגדיר את ההתנהגות הבידית שלי.
"אתחיל לאט ורך ואז אסחרר אותך מהר וקשה"

וטיפי אומר, וואלה ומה אם הקצב והתנועה ואוח על התחת והרגליים.אז ילא היום אני עושה "שייק איט בייבי"

מעטים אוהבים אותם שחורים (איכסה גזענים)

ויש הוכחות בדוקות וזה גם התפרסם ברשומות
שככול שקרבים לחור השחור הזמן מואט ואף נעצר.
ובכלל, ככול שחפץ קרוב יותר למרכז הכבידה הזמן פועל עליו לאט יותר והמסקנה המתבקשת: הרגליים שלנו צעירות מהראש ובפרץ של הארה הבנתי מדוע יש אנשים כה רבים..שהראש שלהם בתחת.

טיפי עדין לא החליט באם הןא פרוקטולוג או סתם שמוק

פתיח.

כל החיים אמי והפליפינית אמרו לי להזהר מאדומות שיער. "אדום, גם אם הוא לא אורגינל, זה אופי מחורבן" ביארה הפיליפנית תך שהיא מחליפה לאימי טיטול.
ואני כמו כל נער מתבגר (בשלב זה הקורא יכול לבחור בין נער למתבגר) העדפתי להתעלם.
את הבחורות שלי בחרתי אחת אחת. מעולם לא נתתי לחרמנות שלי להוביל אותי לבחירות לא מתאימות
כי כמו שהבנתם אני איש של עקרונות ושולט חייב וצריך לשלוט בעצמו קודם שישלוט באחרים.
טוב. כל זה היה נכון עד שפגשתי בגינגית המסוימת זו שלקח לה ארבע שעות מינוס עשר דקות להרוס את חיי.

המשך אולי יבוא ואולי לא. תלוי בגינגית, בפיליפינית ובאמאימאשלי.

טיפי מחשב את קיצו לאחור.

ים טורקיז ושמיים. הרבה חול. מפעם לפעם גמל ולורנס איש ערב רוכב עליו.

טיפטיפה

יש פעמים שעם צריך להחליט על גורלו. ישנם רגעים שמנהיג לא צריך להקשיב לעדרו, לשאת את עול ההחלטה והאחריות הכבדה על כתפיו לשנס מותניו תחת ההתקפות שתבואנה מימין ומשמאל ולעשות את מה שצריך לעשות. כי גבר חייב לעשות את המצופה ממנו.

וזהו, הרגע הזה הגיע גם אלי. עמדתי בסופר ועל המדף, ממש כנגדי עמדו וחייכו חיןך זדוני..שתי אריזות של קרמבו , שישיית ווניל ושישיית מוקה וההתלבטות קשה, האם אני גבר וונילי? או האם אני מהזן האתיופי. כוסאמק כל סתיו אותה מלחמה
וזה לפני שהגעתי הבייתה, פתחתי את נייר הכסף המרשרש הבטתי בשלמות ולא ידעתי מאיפה להתחיל, מהקצה, מהשפיץ או מהבסקוויט? ויש כאלה סוטים שמוצצים רק את השפיץ, יונקים את הקצפת וזורקים את הבסקוויט בדרכם לשפיץ הבא. פייר שאני חושב על זה..החיים זה קרמבו אחד גדול.
אז איך אתם אם הקרמבו שלכם?

טיפי יוצא במימון ופרגון של מחלקת החניה לכרות ברית אחות תאומה
עם הדיונה הלבנה.

טיפי נשבע שאין לו אחות ושהעיר למרות כל השמועות אינה שייכת לו