(כותרת שקרית)
ובכן, היא אינה שקרית, אבל סקס מוכר. עובדה. בפועל, ממש לא מעניין לי לספר על איזו גויה העונה לשם שרון, עם תחתמורם 45 מעלות, עור מתוח,C75 אבל עם אינטלקט של גרביל, ופוטנציאל של שניצל דפוק. אז הכותרת היא: פליטת מקלדתץ..
לעיתים אדם סביר מתעורר באמצע החיים לקול חריקת דלתות הנפש. כאילו מישהו מנסה לבשר לו: "הי! איש! משהו אינו מתנהל כשורה". אבל אתה ממשיך באין מפריע, כאילו אינך מכיר את עצמך, כאילו הקוגניציה שלך היא שיקוץ מבאיש המרוחק מרחק שנות אור משביל הביניים (כאילו מיינסטרים),משל היית לרב חובל מוצלח ונודע, עטור תהילת-עולם ויוקרה, וכעת, לפתע, מתחת לחגורה – בדיוק, מעל הזין – מתחת לפופיק, מתגלה איזה נרטיב באישיות שלך (להלן: דפקטוס) המאיים להרים עוגן ולפלוט אותך ליבשה הצחיחה, משל היית דולפין אובדני נטול משפחה תומכת, משל היית =ב\ת הים הקטנה, בעולם נטול פרברטים, או לחילופין אבי ביטר בלי תלתלים, כרס, תסרוקת דבילית וסרט טורקי מתבכיין ופתטי.
יותר מזה, לא רק שהדפקטוס הזה מנסה לשנות סדרי בראשית, הוא גם משחרר לך אימפולסים חשמליים במח (כך נראה לי, אני טכנאי מכונות כביסה מה לי ולמח?) שמובילים אותך למחוזות שטרם הכרת – פלטפורמה אחרת, או בלשון העם : A DIFFERENT BALL GAME. הפשטניים יאמרו: "תהליך למידה קלאסי דוד (DUDE, לא UNCLE), רק דרך הכרת הדפקטים אתה מתחשל, מתבגר, מתגבר בלה בלה בלה" תכלס, מדובר בהבל גמור. סוג של בינוניות שנועדה לשרת את ההמון הנבער, ושאולי, במקרה הטוב, יכולה לשרת דמות שטחית נוסח נילס הולגרסון שכל מאווייו מסתכמים ברצון לעוף ללפלנד (מה הפאקינג עניין בלאפלנד ?!?!).
אבל אם להיות רציני לרגע, לדפקטוס הזה יש שם, בכל אופן בטרמינולוגיה שלי, קוראים לו בפשטות: הרצון.
הוא לא רציונלי אך גם אינו אמוציונאלי, הוא מורגש אך חמקמק באותה מידה, הוא אינו ייחודי לי ואינו משותף לכלל, ישנו ואיננו, אחד שלם אך בה בעת מחולק לאינסוף הוא טוב ורע,// אמת ושקר, גדול וקטן, בקיצור, הוא פה והוא מאיים להישאר.+
הייתי מלהג עוד קצת בעניין הזה, אבל נרדמת לי המקלדת. פעם אחרת...
לפני 14 שנים. 13 בספטמבר 2010 בשעה 3:13
