שיחה מענייני דיומא:
השולט שלי: אני אוהב לילמוד אותך... את המורכבות
אני: מה למדת אתמול?
השולט שלי: את הקיצוניות, את הצורך שלך להחשף..ומשולב בפחד
אני: פחד?
השולט שלי: פחד שמישהו שמכיר ידע
אני: זה שורף קשרים
השולט שלי: קשה לאנשים לקבל חריגים
אני: כמובן, אני מניח שברגע שאני נחשף בפני מישו שמכיר אותי, כל הדימוי שלי משתנה ומה שמגדיר אותי מעכשיו בעיניהם זה המין החריגi
השולט שלי: לא יכול להיות יחד? איש אקדמיה ושרמוטה?
אני: לא מסתדר.
השולט שלי: אבל בחיים כן
אני: עובדה
השולט שלי: ואתה לא יחיד
אני: אין לי ספק
השולט שלי: הרוב מעדיפים להיות אומללים
אני: וזה לא מגדיר את עולם הערכים שלי - אנשים לא יכולים להבין שאתה יכול להיות איש ערכים, אוהב אנוש מושבע ושרמוטה. אם אתה שרמוט, אתה פסול ערכית
השולט שלי: אתה יכול לוותר על להיות שרמוט?
אני: רוב האנשים (רואים את זה שוב ושוב בבחירות) אינם יכולים להבין שתיוג או סטינמטיזציה לא מייצגים אמת. לא רוצה לוותר. יכול, אולי, אבל אחמיץ סם חשוב לחיים
השולט שלי: זה לחיות מת
אני: אבל מאידך גיסא, אני לא רוצה לוותר על להיות מה שאני עושה. חושב שאני משפיע על החשיבה של הרבה מאד אנשים...
כמה מאיתנו חווים את הצורה הקיומית הזאת? כמה מאיתנו לא מעיזים להיות באמת מה שהם בגלל החשש להיחשף (אפילו בפני עצמם)?
אבל אפשר אחרת... אפשר גם וגם.
אבל...
חשיפה נותנת בידי אנשים את הכוח להרוס לך את החיים. נחשפת בפני מישהו שמכיר את הזהות השפויה שלך, אתה בסיכון תמידי.
אני צופה לפעמים בסדרה "נשואים ממבט ראשון". שמתם לב כמה קשה להם לשחרר? לתת אמון?
שנים הגנתי על עצמי. הסתרתי כל פרט - פארנויה מוחלטת.
לא הבנתי כמה אני תקוע עד שנוצר הקשר עם השולט שלי. כבר בשיחה הראשונה בסקייפ, הוא שואל אותי לשמי האמיתי ושם המשפחה.
לא יודע למה, אבל זה נגע איפהשהו...
ואז קיבלתי החלטה - לתת בו אמון. לא יודע למה, אולי בגלל שהשיחה היתה עמוקה ונגעה במקומות שאף אחד לא העז לגעת בהם קודם (אפילו אני)...
ורק אז, רק אז, אחרי שנים רבות של לחפש את השולט המתאים לי, הבנתי מה זה להיות כנוע באמת.