אני לוקח אותה לחדרון ההוא במסיבה, מוריד אותה על הברכיים ודורש ממנה לפעור את הפה. היא פוערת.
אני שולף את איבר מיני התפוח ומשחיל אותו עמוק אל תוך לוע האישה שלי, מזיין לה שם את גרון. היא מאפשרת לגרון שלה להזדיין על בלי די, לא עוצרת את עצמה, בטח לא אותי, נותנת לו להכנס עד לאן שהוא יכול להכנס, ולמלא אותה בתשוקה והתמסרות.
עד לאן הוא יכול להכנס, כמה עמוקה הבאר - אני אבדוק איתה ככל שהיא תאפשר לי. חונק אותה עם האיבר, לא נותן לה לנשום והיא מתאמצת ומראה לי שהיא יכולה ולא מוותרת לעצמה. אני בטח לא אוותר לה. אגיע עד נקודת השבר ואעצור קצת לפני לעטוף. אני חושק בה ומנהל אותה בסיטואציה הזו, מקצין ושומר. כוחות שונים ונפרדים זורמים בדמי בעת ההיא. דורש ממנה להסתכל לי בעיניים, מראה לה שאני גאה בה וממשיך להתגאות. היא יודעת שאם אתאכזב אז אעניש. אם לא תהיה מה שהיא נדרשת להיות - זה יכאיב. זה יכאב.
היא מרגישה שאני לא מזיין לה רק את הגרון והיא מתמסרת אלי יותר. באותה עת שנינו יודעים שהגרון שלה הוא רק צוהר להכנס פנימה ולזיין את כל מה שהיא. אין נשלטת ואין בת זוג. אין הפרדה ברורה בין הנסיכה שהיא בשבילי לבין הזונה שהיא עבורי - היא הכל.
____
החיים שלנו מורכבים מהחוויות שאנו חווים ומעצבים אותנו, לא פעם בניגוד לחוויה אחרת. הם מורכבים מהתפקידים שאנו מחויבים אליהם, אלו שדורשים מאיתנו להיות קשוחים ואחראים כמנהלים בעבודה, מכילים מול חברים, ורכים מול הילדים רק כמה שעות לאחר מכן. האישיות שלנו מורכבת מרבדים שונים ולא תמיד יש נקודות השקה. מתבונן בעצמי ולא תמיד מצליח לחבר הכל אל ישות אחת והוליסטית, גם שאני תמיד שואף לכך, גם שזה בסדר להיות מרובד ומורכב ולתת רק לחוויה להיות שלמה.
היא מיוחדת לי. למעשה היא מיוחדת לי מאד. מאפשר לה ללמוד להכיר אותי. באותו זמן לומד להכיר אותה, כבת אדם וכאישה לפני הכל. סופח את חלקי האישיות שלה, המחוספסים לצד הרכים, הרגישות והפגיעות לצד הדעתנות. מקשיב, מייעץ, מוביל. לפעמים מחבק מבלי להוסיף מילה. גם את בקשת הסליחה כבר הזדמן לי לבקש. יודע שיש עת לעצב מחדש, יש עת רק לשמור ולעטוף. סופג את כל החלקים המובדלים זה מזה אל תוכי, נותן לרוחי להרכיב אותה מחדש אצלי, לחבר שם הכל. אישה, נסיכה, אמא, זונה, כלבה, ילדה שצריכה גבר שיהיה שם תמיד בשבילה.
____
שם בבר אני מזמין לנו דרינק. אי אפשר באמת לשמוע זה את זו, אז אני מתבונן בה, בשמלה שבחרתי לה, בתחתונים הזוהרים, מרגיש שהיא מתחילה להיות שלי ואני בהתאמה מתחיל להיות שלה. סופג עוד רגע מתוך עשרות אלפי רגעים שכבר ספגתי והיא יפה ומובדלת, אני מנשק את הנסיכה שהיא, האישה. אין אף אחד מלבדנו במסיבה הזו. יש רק ממנה, על כל חלקיה, יש ממני על מורכבותי המסועפת. לא הכל מורכב. דוקא בין שנינו מתקיימת תחושה ברורה, פשוטה ובסיסית שהחיבור בנינו יוצר.
מבלי להודיע, אני מרים אותה ומניח את ישבנה הטוב על הבר, דורש ממנה לפשק. היא מפשקת, מובכת, מופתעת ולא מבינה.
היא אף פעם לא מפשקת רק את רגליה בשבילי. מוטב שתבין שהיא תמיד מפשקת הכל בשבילי. אני מכופף את ברכיי ויורד למטה לטעום קצת מהזהות המגדרית שלה, מחבר את הגבר שאני לאישה שהיא - בדרך שרירותית שבחרתי סתם כי בא לי. היא לא ממש מעכלת. שלא תעכל. גם שלא תגמור, אסרתי עליה. לא הכל צריך להגמר. רק שתסתום ותחווה, הנסיכה הזנותית והמיוחדת שלי. לגנוח אגב מותר לה.
