לפני 14 שנים. 15 ביוני 2010 בשעה 19:30
וזה קטע מדו שיח שהתנהל היום ביני לבין השכן המרוקאי הטיפוסי שלי:
אני: איציק מה עניינים?
איציק: הכל טוב, אני רואה שהסתדרת עם האדמה?
אני: כן. תגיד אתה מכיר שיפוצניק טוב?
איציק: כן, אייל שגר פה.
אני: מה הוא שיפוצניק?
איציק: כן, הוא אחלה.
אני: יש לך את הטלפון שלו?
איציק: כן, חכי אני מתקשר אליו.
אני: תודה
איציק: בכיף נשמה.
וההמשך לא מעניין. גם ההתחלה לא, אבל מה שרציתי להגיע אליו, זאת המילה האחרונה פה - נשמה.
איך אני אגיד את זה...אהבתי שהוא קרא לי נשמה. זה למעשה עשה לי נעים. כאילו המיס בי משהו, ופתאום חייכתי יותר וצמחה לה סימפטיה כלפיו.
שיט! מה עובר עלי? עד כדי כך קר לי? שאני יכולה להרגיש חום של גפרור ממרחק של מטר??
* השיפוצניק לא ענה ולא חזר אלי.