אפקט פרפר התעתוע

שני בערב, סינמה סיטי גלילות, אולם 7, הנוקמים בתלת מימד. הגעתי בשמלת מיני ונעלי עקב, רוצה להיות סקסית בשביל אדוני.
מתיישבים בשורה התשיעית. קצת פרסומות והסרט מתחיל. אני מנסה להתרכז במה שקורה על המסך. גם כך אני לא חובבת הז'אנר. אולי אם אני אתחבר לעלילה אני אזרום עם זה, ותחילת סרט הרי היא קריטית להבנת התסריט. עוברות אולי 3 דקות והיד שלו נשלחת אלי ונדחפת מתחת לתחתונים. אני מכסה את הרגליים בעליונית שהבאתי איתי בנסיון להצניע את מה שקורה שם. סימן קטן מצידו ואני מפשקת את הרגליים.
בוחנת את השכן שלי משמאל ושמחה לגלות שהוא שקוע במסך. אני מתמסרת לאצבעות שלו, מזניחה את המסך, מצמידה את הלחי שלי לכתף שלו ומרגישה את השריר הזרוע שלו נלחם בתחתון. הוא שולף את היד החוצה ודורש ממני להגיש לו את התחתונים. בנתיים קפטן אמריקה מתעורר מהתרדמת הארוכה שלו ומנסה להבין היכן הוא נמצא. אני מחכה לרגע מותח במיוחד שיעסיק את הקהל אבל הזמן דוחק בי וזה לא קורה. הוא מחכה לתחתונים. התעוותתי בתוך המושב שלי עד שהצלחתי לפשוט אותם ולהגיש לו. שוב בוחנת את השכן משמאלי. הוא מצחקק עם ההוא שמשמאלו. אני משכנעת את עצמי שזה לא עלי. היד חוזרת לשחק בי, מחליקה על הרטיבות שנוצרה. אני משתדלת לא לזוז. לא למשוך תשומת לב מהסובבים. ברגע שזה הופך להיות קשה, היד נמשכת חזרה ממני. חסרת איפוק אני מנסה לבצע מהלך לא חוקי בעליל ולהמשיך לבד ומרוויחה על זה סטירה. מחזירה את העיניים למסך. האלמנה השחורה בהודו, משכנעת באיומים רופא אמריקאי להצטרף אליה להציל את כדור הארץ. שוב היד חוזרת אלי, שוב אני נסחפת, שוב היא נעצרת. שוב למסך. מהמים עולה צוללת ענקית ויוצרת גלים גדולים סביבה. היא הופכת לחללית וממשיכה את דרכה לאטמוספרה. שוב מחטטים בי, שוב נוטשים אותי. שוב זמן מסך. יותר מדי ממנו, אבל כל קולות המלחמה, הפיצוצים והאפקטים לא מנתקים אותי מהשקט שלי על כתף שלו ואני נרדמת עליה. התעוררתי עם שלולית רוק קטנה על השרוול שלו. לא יודעת כמה זמן עבר, הטובים עדיין נלחמים ברעים, עד שכדור הארץ ניצל ואפשר ללכת הביתה.
בדרך לאוטו הוא צועד מאחורי ומרים לי את השמלה, חושף תחת ערום. באוטומטיות אני מיישרת אותה חזרה ומחייכת אליו. שוב היא עולה ואני מחישה את צעדי לכיוון האוטו, מרחיבה את המרחק ביננו, תוך כדי סריקת האזור ומתנחמת בחושך. יכולתי להרגיש את החיוך על הפנים שלו מהמבוכה שלי. זה מחייך אותי החיוך הזה.
אני מובילה במדרגות הביתה ונעצרת בקומה השלישית כשהאצבע שלו חודרת אלי. רציתי לזוז עליה להשתפד עליה עד הסוף אבל הסתבר שהאלמנה האדומה הגיעה לביקור החודשי שלה וצבעה אותה בצבעי מלחמה, גוזרת עלינו פסק זמן.
כשהוא על הספה ואני אסופה לרגליו, ינקתי את הכלי שלו, טענתי אותו כמו שאני אוהבת. אמנם בחזית הונף דגל אדום אבל אפשר עוד לכבוש את העורף. זחלתי לחדר ושם הוא תקף אותי עד שהוכנעתי. הוא פרק את נשקו והעיף דגל לבן במעמקי השטח הכבוש שלי.



אז נוקמים יקרים, אולי לא הייתם הצלחה גדולה אבל בזכותכם היה לי סרט מעולה משלי. עם מתח, תשוקה, דם, אהבה, כיבוש, ניצחון וגיבור על אחד מדהים 😄



****

תודה על הערב הזה אדוני
אוהבת אותך

}}}{{{