Surfin' TLV

תא בבית סוהר 

לא קטן מדי

בטח שמתם/ן לב שיש מן טרנד כזה שבו כל נשלטת מפארת משבחת מקלסת את השולט האלוהי שלה במילים שמתאימות לאחד כמו נאמר שלמה המלך.

ונוצרת תחרות קשה מי תגזים יותר במילים כמו:

אני שלו בנפש (גם בליבי בגופי בדמי) , האחד והיחיד, המהולל, שאין בלעדיו ואני עפר לרגליו, שמחליט עלי כל יום כל דקה, שבזכותו אני קיימת (ורק בגללו אניי חיה), באש ובמים אני אמצוץ למתנת השמיים,  האיינשטיין של הקשירות , האובמה של המילים , כל סטירה ממנו זה כמו תואר שני בביואינפורמטיקה, נביא הזעם שחבל שלא בפוליטיקה , נזר הבריאה, טייס הקרב המהולל, המנצח הגדול מכולם , מצביא האומה , אני משתייכת משתייכת משוייכת,  מקולרת, מקודשת ומוקדשת ליציר כפי האלוהים הלוא הוא דום משהו (לפעמים זה דום הכל שקרים), כשהוא נוזף בי יוצאות לו קרני לייזר מהעיניים, 170 אייקיו, אייקון אופנה ונעים זמירות ישראל.

ואז פתאום אתה מבין שזאת נשלטת מדומיינת יציר כפיו של מוכר עם גופיה  בפיצוציית גן-עדן בדימונה. ושלמטה כתוב שמחפשים נשלטות חדשות להראות להם את הדרך הנכונה לגאולה העצמית לרדמפשן האלוהי של מקסים מהגרעינים בכיכר.

לפעמים היא לא מדומיינת (אלה מדמיינת ) , קמה בבוקר כל יום ונוסעת בקו 8 לקניון זבבירים לעבוד בללין.

ולחלום על ברלין :)

כשחזרתי מחו"ל מהטיול שלאחרי הצבא (היו מאז עוד כמה חזרות), השתנתה לי העיר,  כבר לא הייתי גיבור,  הגיבורים החדשים היו המוזיקאים העצובים, הדיכאוניים, התפרנים , משוררי הדלות שמשום מה כל גזרת שנקין המתעוררת נמשכה לדמעות שלהם.

האנורקסיה והרצון להיות מיוחדים בכל מחיר , לקדש את הסבל הקיומי ולשרוץ בלנצנר בגלולה במדבר ועוד קודם בבלפור. 

ערן צור כזה שרק מלחלוף אותו ברחוב אתה נהיה עצוב , ואם המבט שלך  מצטלב בשלו אתה כבר שוקל להעניש את עצמך. 

בקיצור עיר שמקדשת את העצב, ואני חדש בעיר , שרגיל להשתכר להתפרע ולעשות סמים לא מבין את התמונה,  לא מצליח לחדור לסצינה, ותאמינו לי שניסיתי כי היו מלא כוסיות עגמומיות על הבר.

לא התחברו לשיזוף , לא נמשכו לגוף יפה. לשיער שרוף מהשמש . מה שעבד לי יפה בקוסטה ריקה מקסיקו קולומביה פנמה ו LA , איבד את קסמו בתל אביב של ההיפסטר'ס הראשוניים שאגב עדיין חיים על חשבון ההורים - רק עברו לחיות בשכונה אחרת והחליפו דרינק בקוקטייל וטוסט במסעדות מפונפנות.

איך אהבתי להשתכר שם ולעלות לרקוד על הבר, איך אהבתי לזיין משוררות דיכאוניות שגרות במשולש אלנבי ביאליק מונטיפיורי,איך אהבתי לטייל איתן הביתה ב 0400 בבוקר , לעצור אצל ליאון לקפה או שם מול השוק הסיטונאי איפה שהיום יש את קניון TLV, אהבתי שמוצצים לי כשאני נשען על חלון ראווה של חנות פרוות בהן יהודה (אל תשאלו אותי למה ....) או על שולחן פול בקומה השניה של קפה נוגה בפינסקר בקצה .

היתה תקופה סופר דיכאונית אבל עם הרבה אקסטות ומוזיקה טובה. כיום נשאר הדיכאון....משום מה ועבר לפסים בדסמים.

למה אני לא מצליח למצוא כאן בדסם שמח ????

ברחוב גאולה בתל אביב ממש במרכז הרחוב, את חנות המכולת השכונתית קצת לפני המפגש עם אלנבי ניהלו זוג מבוגרים רזים,שתקנים,סגפניים במראם שתמיד היו עטופים בשכבות בגדים חמים גם בקיץ התל אביבי ,לאישה קראנו אנחנו הילדים "המכשפה" ,פחדנו ממנה והיא לעולם לא חייכה. לבעלה אליעזר היו עיניים שחורות ,עיניי פלדה ,הוא חייך רק לעיתים רחוקות. המכולת הקטנה הייתה חשוכה והפחידה אותנו ילדי השכונה, מכרו בה לחם שחור ולבן (גם בחצאים) מוצרי חלב (פריגורט) ,שימורים,סיגריות וממתקים של פעם. נכנסתי רק כשהייתי חייב, כשאימי שלחה אותי בבוקר להביא לחם לכריכים של בית הספר ואולי גם גבינה צהובה בפריסה ידנית.
אז לא ידעתי מה זה ניצולי שואה,שארית -פליטה,אבק אדם. בשבילי הם היו זוג מבוגרים שנראו כמו זקנים .שלא מדברים ולא צוחקים.שפותחים את החנות ב-0530 בבוקר וסוגרים בסביבות 1800,לא כולל יום שלישי.הם גרו בדירת קרקע ממש מול המכולת. דירה קטנה עצובה ובעיקר חשוכה, אף פעם לא בקעו ממנה צלילי צחוק שמחה ומוסיקה. וגם לא עלו ממנה ריחות בישול או שמפו רצפה בימי שישי אחרי הצהריים. כמו קבר נושם.
אליעזר היה הניצול היחידי ממשפחה של 8 נפשות , הוא הצליח לברוח מהמחנה והצטרף לפרטיזנים ביערות פולין, אבי סיפר לי שכל משפחתו נרצחה והוא השריד האחרון , האוד המוצל. עוד סופר כי הרג במו ידיו גרמנים ועוזרי-גרמנים רבים בתקופת המלחמה וגם אחריה. את אשתו פייגה הכיר בספינת מעפילים שיצאה מנמל טריאסט שבאיטליה לארץ ישראל, גם היא אבדה את כל משפחתה כולל את בעלה ושני ילדיה מנישואיה הראשונים בשואה ונותרה לבדה.
אליעזר לחם גם במלחמת העצמאות שלנו,לחם ושתק, מייד אחריה התחתן עם פייגה וקבע משכנו ברחוב הגאולה. יחד הם הקימו מכולת.אף פעם לא שמעתי אותם מדברים בניהם. שני אנשים מבוגרים לבד בעולם.
בשנת 1955, נולד בנם בכורם דויד ,כנראה ללא כוונה תחילה. אט אט חזר האור למשכנם, צחוק ילדים נשמע מביתם וגם צלילי פסנתר ומוסיקה קלאסית. אליעזר ופייגה החלו לחייך.בשבתות הייתי רואה אותם מטיילים עם הפעוט בעגלה מפוארת ובגדי שבת על אלנבי לכיוון הים,לכיוון מוגרבי ולמעלה לאזור רוטשילד. הבגדים הפכו קלילים (ונקיים) יותר והמכולת החלה זוהרת, פייגה העניקה לנו הילדים מדי פעם מסטיק עגול,סוכרייה או חתיכת קוקוס אדום ודויד הקטן והחייכן, בנם יחידם ,הפך לנער תכול עיניים ויפה מראה. דויד בגר ויצא שמו כספורטאי מצטיין, חניך תנועה למופת,נער רציני חכם ומעמיק. חביבן של בנות העיר. אחרי הלימודים היה דויד מגיע למכולת ומסייע להוריו ככל שהצטרכו. אבא אליעזר היה מחבק את בנו ומנשקו בכל הזדמנות וכך גם אימא פייגה , כשאבא אליעזר חיבק את בנו הפכו פניו מאירות ועיניי הפלדה השחורות נצצו ברוך אבהי.
לא היה קץ לאושרם של ההורים, ילד יהודי חזק . עבורם הבחור דויד סימל את הניצחון על הנאצים,את הגבורה ואת התקומה של העם היהודי כאן בארץ ישראל. כל גאוותם על הילד הזה.
בשנת 1973 נהרג ברמת הגולן לוחם גולני הילד דויד, לא בגבורה ולא במבצע, ככה סתם בהפצצה אווירית של הסורים. כשהגיע נציג קצין העיר להודיע למשפחה לא נשמעו קולות בכי ולא צעקות נהי.
החושך חזר ,האפילה והאימה שבו לשרור במשכנם. האורות כבו.המוסיקה שככה והמכולת נסגרה.
חצי שנה אחר מות, מתה פייגה משברון לב , בביתה שלא יצאה ממנו אלא רק ללווייתה המצומצמת.
אליעזר החזק עם עיני הפלדה נעלם כמו התאייד, איש לא חיפש אחריו ויש האומרים כי נפטר בדממה בשיבה טובה ,בריא כמו שור ,בבית חולים לניצולי שואה חולי- נפש באזור השרון .

כל חמישי כל שישי כיתה י' עד הבוקר , כשרואים משאיות זבל בפינה של אלנבי ויהודה הלוי, אחר כך הגיעו הליקויד קולנוע דן , סוואטו.

ילד פרוע במיוחד , מסמר,  לבוש שחור עם שפתון שחור ומלא עגילים. מעיל עור תואם וריח של ג'ריקן בושם, שחבר דייל גיי היה מביא לי מפריז , ובתל אביב לא הכירו.

תחילת עידן של מוזיקה חדשה , גל חדש  וזיונים בשירותים. תל אביב בדיוק בהתחלה של הדקדנס,  כל חמישי כל שישי .

ואחר כך עם עלות השחר טוסט אצל לאון הניצול היחיד ששרד מכל משפחתו בקפה שבוע על  הפינה של פינסקר ובוגרשוב ממש באלכסון לבית התקליט, שנהיה הבית השני שלי מתישהו ושבו הכרתי את הסמית'ס. 

והיה גם תענוג בקצה של אבן גבירול. שם התאהבתי בשלי המלצרית הכי סקסית עלי אדמות, שפחדה ממני משום מה ועד היום אני מנסה לשחזר למה?!. אולי בגלל הזיון בכיכר היל על ספסל בלילה לח של קיץ, שפתאום היא התחילה לבכות מרוב עונג , וגם הבינה שאני לא רציני. לא אחד שמתאהב בכלום. 

בפינגווין ראיתי את סיאם, כרומוזום, אפילינידאל סינוס ועוד כמה ששכחתי ....בקולנוע דן את סוזי והבאנשיז ואת אוריה היפ, גל חדש קלאסי. בטח היו עוד שראיתי ולא זכרתי, הקאתי כמעט על כל ספסל ברוטשילד.

הייתי ילד חרמן שיכור ומסומם שאהב לקבל מציצות בשירותים או במחסן מאחורה של הפינגווין....לא משנה ממי .

מתגעגע לדוקטור מרטנס לשחור הזה, למוזיקה הזאת, לתמימות, לאלכוהול זול , לכיכר, לסקס בלי קונדום, לזיונים על גגות ובחדרי מדרגות, ללכלוך ולטינופת של הכיכר, לבופים ובאנגים,  לכוסים לא מגולחים, לקפה מגעיל, לשווארמה דרבי, לפאנק,  לגן העצמאות, לשוק בצלאל, לדירה המסריחה בגאולה בביאליק בברנר , לאהבות ראשונות  , לצחוק עד כאבטן  ,לחופש המוחלט, לאנרכיה   .. . לשחרור .

ועכשיו אני בורגני ריקני

את אלעד הכרתי על איזה הר במנאלי הודו. עשינו מלא ג'אראס עוד לפני שזה נהיה פופולרי,  בעקרון (עד כמה שזכור לי)  היינו מסטולים מתים 24/7 , איזה חודשיים לא ירדנו לכפר למטה , ברטרוספקטיבה - לא מצטער.

משם המשכתי לסבב 3 בגואה ולדרום אמריקה , נתקעתי תקופה בבוליביה וחזרתי לניו יורק.

אלעד המשיך לחוות את ההר עוד כמה חודשים - משם הוטס ישירות למכון גמילה בספרד, שכחתי לציין שאלעד שרת בצבא כמפק"צ בסיירת גולני. היה אל יווני  יפה כמו ג'ורג' מייקל. עיניים טורקיז על 186 סנטימטרים שיכלו לדגמן בקורס אנטומיה שנה א' בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, יפה כמו בסרטים ואלים כמו בסרטים של טרנטינו.

בגמילה פגש את ברטה שגם התמודדה עם בעיית סמים קשים, ברטה דור 5 לבעלי קרקעות (ומלונות) באיביזה היתה יפיפיה היפית שטיילה בכל העולם

ושוטטה על עננים מאז הוולדה. נסיכה איביזאית. 

נחתתי באיביזה כשבוע לפני החתונה,  אני ועוד כמה חברי ילדות וכבר בדרך מהשדה למלון עשינו קוק כמו משוגעים בלימוזינה שאספה אותנו, הגענו למלון שהיה בבעלות משפחתה של ברטה , על החוף עם מוזיקה סקסית של גוטאן פרוג'קט למי שמכירה, אלכוהול חופשי ובכלל מלא אוויר טוב מהים. שכחתי לספר שהחבר המפורסם של אלעד זה דיגיי דייוויד גואטה הצרפתי שכבר חיכה לנו בלובי ובלי להכיר אותנו כבר התחיל לתחקר את הרגלי  המין שלנו הישראלים , ובאותה הנשימה הסביר שהוא חבר רק של אנשים שיודעים לאכול טוב וללקק כוס כמו שצריך, כלומר: רק לכאלה שמצויידים בלשון חזקה ואוהבים לטעום ולהטעים. אחרת אין מה להתקרב אליו.

3 יממות רצופות ששכחתי איך קוראים לי, ים ,שמש, יאכטה, מסיבה זריחה שקיעה אוכל סקס קוק .....מוזיקה קפה בירה יין לבן , מוזיקה  מועדונים סמים  כוס , דוגמנים דוגמניות טופלס. אלכוהול זקפה תמידית. סרקסטי, צבע היפי,ג'אז ,בריכה בטן גב קוק, סרטנים,לובסטר, צבע, חגיגה . אלעד זה המלך של איביזה וכשגואטה צמוד אליך ולא מפסיק לדבר איתך על הצבא וכמה שהוא היה רוצה להיות איתך בלבנון בחושך בקור בפחד - אתה מרגיש סולטן היקום!

שעה שעתיים שינה בלילה ואז הגיע היום של החתונה 

אלעד& ברטה והשבט ההיפי העולמי

וכן זה אני

המשפט שמוביל אותי בחיים

לאנשהו , בצרפתית זה הרבה יותר מובן. כאילו, עדיף לנסות לטעות לתהות ושוב (אין אלגוריתם) -------》  מאשר לחיות בחוסר סיפוק קיומי ואז למות אידיוט , במובן של חסר ידע תועלת נחת וסיפוק.

תהיה נדיב לסביבה ותהיה נדיב לעצמך, תנסה מקסימום תעצור.

יש עוד מילה כזאת באנגלית בלי פרשנות , שכל אחד מוצא בה משהו אחר Grace.

תלמד תקרא תבדוק תבין תנסה תתנסה תחשוב תחשוב ותיגע ...

גדלתי ברחובות אדוארד ברנשטיין ורופין שזה קצת יותר דרומה,  ילד צפוני פוחז , היפראקטיבי עם שיער שרוף מהשמש שכל היום נמצא בכיכר אתרים או גולש בהילטון , תמיד בחבורה ועם סקטבורד (פלטה פאוול פרלטה,קריפטוניקס,acs) , סקט של פעם היום קוראים לזה וינטג' . כבר בכיתה ט' הפסקתי להגיע לבית הספר והעדפתי סרטים בשחף פריז תכלת וכמובן תל אביב הוד ופאר, את הלגונה הכחולה ראיתי במקסים והיה גם את הקולנוע הזה מוגרבי וסטודיו איפה שהיה המגרש הישן של מכבי. במקום שהיה שוק בצלאל והיום יש שם בניינים מכוערים .

הרחוב שהכי אהבתי היה בן יהודה, שהיה עמוס תיירים ותיירות שהתלהבו מילדים כמוני. היינו חבורה פרועה שעישנה ומכרה לתיירים המון חשיש ,גלשה על המון גלים ,ועשתה מלא סקס במרינה.  תמיד היינו מוקפים בנות שהגיעו לחוף מכל הארץ.

את מונה הייתי רואה ברחוב מסטולה מהתחת,  ישנה על ספסל בגן העצמאות, צוחקת עם כל ההומואים של פעם שהעריצו אותה,  בכל זאת דיווה ( היא היתה האישה הכי יפה בעולם, סופיה לורן) , אהבתי והערצתי  אותה, רציתי להיות כמוה, לצחוק ולהנות מהחיים.

חול המועד פסח אחד ממש מזמן,  התחלתי לעבוד כשוטף כלים בבר בוהמייני שנקרא טאבו ששכן ממש בקצה הצפוני של רחוב הירקון , הימים היו טרום ימי הנמל והיה עוד בר של גייז בשם AM ממש בכניסה לנמל בצד שמאל.

אני שוטף כלים פופולרי ומדי פעם יוצא לסיגריה על הבר שותה קצת בירה מקשקש וצוחק עם כולם ,ילד מגניב פריק כזה. ותמיד כשהייתי רואה את מונה הנשימה שלי היתה נעצרת, לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים , אלוהים כמה שהאישה הזאת היתה יפה.

בשישי אחד היא הגיעה עם שמוליק קראוס שיכורים לגמרי. רקדו באמצע הבר כאילו הם לבד, דחפו השתלטו ליטפו . נשיקות ומבטים של אהבת אמת, כולם פחדו להעיר לשמוליק שהיה בחור עצבני ולא חביב  אבל גאון וחתיך הורס . למונה היה קעקוע קטן של חיפושית או פרת משה רבנו על כף היד למעלה . 

וכל פעם שראתה אותי חייכה אלי חיוך של מלאכית שבאה אלינו לזמן קצר. תמיד לפני שהלכה היתה באה אלי ונותנת לי חיבוק אימהי ונשיקה על השפתיים שהיתה מעמידה לי את הזין כמו טיל  , מחייכת את החיוך המושלם שלה ואומרת לי להפסיק עם השטויות עם החשיש, להסתפר , להיות רציני וללמוד לנגן. 

כמה שבועות אחר כך מצאו אותה מתה ממנת יתר של הרואין, הייתי בלווייה שלה עם רק עוד 20 אנשים בערך, בכיתי כמו ילד. אני חושב שהיא היתה האהבה האמיתית הראשונה שלי .

עד היום אני מרגיש את הטעם של הנשיקות שלה בפה שלי . ואני חושב שרק  בגלל המילים האחרונות שאמרה לי לא עשיתי בחיים הרואין. את כל השאר ניסיתי לפחות פעמיים.

לא אשכח אותה לעולם. הייתי ונשארתי ילד מאוהב. מונה.

. 

אחרי שיצאנו מאיגואנה- קפה , תפסנו מונית ונסענו למארס-קלאב אי שם באזור המסריח לשעבר שמכונה גם מיט פאקיננג דיסטריקט. זה היה ביום של הטנקסגיבינג והגענו לשם בסביבות 1 אחר חצות.

היו אלי ימי תחילת האסיד. ג'יני קפאנו איטלקייה נייטיב בורן אמריקן מה שנקרא היתה הפרומוטורית של המועדון, נולדה בבוקה ראטון ועקרה למנהטן בגיל 17, היפה בנשים היא היתה . מנהיגת המעודדות של הטיגריסים של בוקה, אותה קבוצת פוטבול מתיכון אני היי סקול USA . Any.

ג'יני התאהבה בי בשניה שראתה אותי רוקד כאילו אין מחר, על הבר של האיגואנה חנוט בחליפה של ארמאני עם קריסטל של שון טומפסון מרחוב A , לוואר איסט סייד.

וג"יני אהבה קריסטל במיוחד. 

ובמארס ניגן מובי , הרבה לפני שהכירו בו.זה היה סגנון מוזיקלי מדהים שטרם הכירו בישראל. המקום היה מלא והיה נדמה לי שראיתי גם את לו ריד, כריסטיאן בייל, ומדונה. בפינות החשוכות (המקום הזכיר באפלולית שלו את הקסבה של שכם, תאמינו לי מכיר אותה ממש טוב , כל פינה). כולם עשו סמים כולם מצצו לכולם, גברים לגברים נשים לנשים, נשים לגברים וגברים לנשים. כדי להתעורר ניסיתי בפעם הראשונה והאחרונה סם חדש שנקרא ספישל K , שמזכיר נפילה מצוק ללא מצנח, מעלית שהכבלים שלה נקרעו , או צלילה בלי בלונים בריף בבהאמס.

אחר כך הכרנו את אחד מהרקדנים מהצוות של מדונה ועשינו סקס כמו שרק אצלה לומדים במועדון מאחורה על מזרון דק ומשומן בשמן תינוקות.

יצאתי ב 10 בבוקר לסנוור של הבוקר , אכלתי דונאט עם אמריקן קופי מגעיל.

ג'יני נעלמה לי עם מישהו שדומה לדנזל וושינגטון

לא ראיתי אותה מאז