|
|
|
לקחת אותך לפינה אפילה.
זה לפעמים המקום הכי מואר עבורך.
היד שלי על הצוואר שלך.
זה לפעמים הכי הרבה אוויר שאת רוצה.
חצאית בלי תחתון.
זה לפעמים יותר מדי בגדים עבורך.
וקשר אסור.
זה לפעמים הכי מותר לך.
לקפוץ ממטוס.
לצלול.
לגמור מלא פעמים רצוף.
לחייך עד שכואב בלחיים.
אדום במקום שצריך כאב.
ורוד במקום שצריך רוך.
אני רוצה שתתני לי להיכנס אליך לתוך המקום האפל שלך, לתשוקות, לפנטזיות, למחשבות.
ואז אני רוצה שתגשימי אותך.
איתי.
לכל אחת צריך לגעת בדגדגן אחרת.
יש שצריכות נגיעה עדינה של לשון מרפרפת כזה, ויש כאלה שצריכות משהו יותר החלטי.
יש שמעדיפות תנועה סיבובית ויש כאלה שצריכות למעלה ולמטה.
יש נשים שרוצות את קצה הלשון ויש שמעדיפות את החלק הפנימי המחוספס יותר.
יש שרוצות השקעה על קצה הדגדגן ויש כאלה שרוצות לחץ על הבסיס של בדגדגן.
יש כאלה שרוצות ליקוק, ויש כאלה שצריכות שימצצו להן את הדגדגן חזק.
יש כאלה שצריכות מכות כואבות על הדגדגן. ויש כאלה שרוצות את הדגדגן שלהן לך בתוך ענן של לשונות.
אז גם אנחנו הגברים לכל אחד יש צורך במציצה אחרת, לפעמים אפילו אותו אדם צורך מציצות שונות.
הדרך הנכונה זה לשאול ואז לבצע את ההוראות.
לא שאני מבין גדול בזה...
אני רוצה להיות ערום ומזיע על המיטה כשאת עדיין רועדת ואז למצוא משהו לצחוק עליו יחד איתך.
ואז אני רוצה שוב. לקחת אותך לשיא חדש.
אני רוצה לשמוע ממך שזה היה הכי טוב שלך אי פעם ושאין סיכוי שאפשר יותר מזה.
שוב ושוב ושוב. הרבה פעמים.
אני צמא לחוויות של ביחד.
אני צריך שותפה לפשע, אחת שרוצה לטרוף את העולם בצורה לא הוגנת.
שותפה שרוצה קשר שכל החברות שלה ייעצו לה נגדו.
אבל יקנאו בה.
שותפה שרוצה לקנא בעצמה.
ואז עוד אצבע
ועוד אחת.
ופתאום כבר כל היד בפנים.
ואז חלקים אחרים שלי גם רוצים כבר להיכנס.
השמש מלטפת אותי, ומתחיל להיות לי חם ככה.
אז אני קופץ ראש.
ככה זה בבריכה, לא?
עוד לא נפגשנו אבל אני מרגיש את הטעם שלך רוקד על השפתיים שלי.
שום דבר לא מתאים. אבל זה לא יעצור אותנו.
רגע לפני, אנחנו נאשים את החרמנות.
רגע לפני אנחנו נצדיק סכנות וטיפשות.
רגע אחד לפני אנחנו ננשום עמוק. כמו לפני צלילה.
כי רגע אחרי כבר נאבד את ההיגיון. הנשימות יברחו בקצב אחר.
רגע אחרי יהיה לנו הכל.
ואז לא יהיה לנו כלום.
אני תמיד יודע מראש מי הולכת להיות משמעותית. זאת תחושת בטן כזאת שמזהירה מהסערה שעתידה להגיע.
אני גם סורג חבלים שקופים סביבך, לאט לאט, וגם את יודעת את זה ומרשה לי.
את והעולם גם יודעים כבר.
שהקשר הכי טוב זה כשהקילקול שלי יושב הכי טוב על הקילקול שלך. קשר מקולקל זה הקשר הכי חזק. שם אנחנו מכירים הכי טוב את המקום האפל האחד של השניה.
שם במקום המקולקל והאוהב שלנו אנחנו נופלים וצומחים שם ביחד.
אם יש עליך חיוך של סיפוק כי את מבינה.
אם הגוף שלך מגיב מייד.
אם את מדמיינת אותו בתוכך, מרחיב אותך, מכאיב לך ומענג.
אם את מתכננת להחנק עליו, לתת לגרון שלך לעבוד.
ואם את תנסי להתחמק מאנאלי בגלל הגודל.
זה בערך שניה וחצי, שעוברות לך בראש בהן ים של החלטות.
שניה וחצי שהכוס שלך נרטב בו.
שניה וחצי שאת מבינה שהסתדרת.
או שנפלת.
יש עוד קטע שאני מקפיד לראות אצלך.
את המחשבות שעוברות לך בראש כשאת מבינה שלא שיקרתי.
זה לא רק שהזין שלי גדול עבה וקשיח.
הוא גם עובד שעות רצוף.
אני אהיה הסקס הכי טוב שלך אי פעם.
אני הולך לגמור לך בתחת. ואת תרימי אותו לכיוון שלי תוך כדי.
וזה לא קל לך למצוץ לי.
ויש עוד קטע שאני מקפיד לראות אצלך.
וזה את המחשבות שלך, הדברים שגורמים לך להיות מי שאת.
זה להכיר צדדים בך שאת מחביאה, אוהבת פחות.
זה לדעת מה את רוצה וצריכה, ואז לתת לך יותר מדי מזה כדי שתתמכרי אלי.
אני רוצה לנצל אותך. ורוצה שתאהבי את זה.
אני רוצה לקחת ולתת לך הכל, ולהיות בתוכך גם כשאני רחוק ממך.
מגיע לי!
אולי...
בחור בעייתי.
שואלות עלי. בלי לקרוא אותי אחורה.
אני כאן, כולי, גם המקומות הלא בטוחים שלי, ההתלבטיות, ההצלחות, הדאגות, והסטיות.
הכל רשום כאן.
תשקיעו בי.
אני מבטיח להיות ההשקעה הכי שווה והכי גרועה שלכן.
תמיד חשבתי שאני עושה את זה לבד. שאני יכול. שזה שלי.
עשרות שנים זה עבד מעולה.
העולם תמיד נענה לי, לפעמים גם נכנע אלי בקידה.
לרגע, לתקופה אחת, חשבתי שאולי יותר נכון לכבוש את העולם ביחד.
והייתה גם תקופה שויתרתי לעולם, וקיבלתי על עצמי את המטריקס, שטוב לי גם בלי העולם.
טעיתי.
ומאז אגרתי אבק עלי, כמה קילוגרמים מיותרים גם.
המון לבטים, את חלקם חלקתי כאן.
וים של כאב שזרם לי בורידים.
עכשיו אני חוזר למקום שלי.
מנער את האבק, מתחיל להקפיד שוב על עצמי, על הבריאות גם.
מפסיק להתלבט. חד כתער, ממוקד מטרה.
אני לא יודע אם לרחם או לקנא במי שאסמן לי עכשיו.
זהו.
שילמתי את חובי.
אני חוזר לכס שלי, מחזיק שוב בקילשון החד.
והעולם, העולם שירכין את הראש בקידה.
