לבנה נופלת בחומה מאוד מיותרת, ואז עוד אחת, ויש זוג עיניים בצד השני, בדיוק כמו שלך.
ואז עוד לבנה אחת נופלת ואפשר לראות יד גרומה, עם אצבעות וציפורניים.
והחומה רועדת, ועוד לבנים נופלות.
ואפשר כבר לראות ראש מציץ מהצד השני.
ועכשיו גם אפשר לראות את החיוך, והתקווה.
ופתאום חלקים שלמים של החומה נופלים, ואנשים שוברים חלק למזכרת.
ואז אנחנו מגלים שהשד לא נורא, אנחנו מגלים שבזבזנו תקופת חיים בלי לנגוס בתפוח אדום.
חומות מיותרות זאת דרך חיים, ואנחנו היצורים הכי חכמים והכי טיפשים בעולם. תמיד יודעים איך לבחור לא נכון.
אנחנו ניתן לאחרים לבנות עבורנו חומות ונחייה בתוכן, נלך לעבודה, נתחתן, נאמץ כלב, נביא 3.2 ילדים ונחלום על מזדה 3.
נשכח שהחיים כקליפת השום, נטולי ערך, נשכח לחיות בדיוק כמו שאנחנו רוצים וכמו שמגיע לנו.
על חומות צריך לרקוד מלמעלה, את החיים צריך לבלוע בביסים ענקיים, ולזכור שהזמן לא עובד כמו בנק, אין תכניות חיסכון.
כל רגע שאנחנו לא חיים בו הוא רגע שמת ונזרק לתהום.
