יש משהו משפיל, אולי יותר נכון להגיד משהו שמצמצם סמכויות בלהיות האישה השניה.
כאילו את לא טובה מספיק כדי להיות הראשונה, כאילו לא מגיע לך יותר.
יש משהו מאוד מושך, אולי יותר נכון להגיד משהו מתוק ומפתה בלהיות האישה השניה.
כאילו את זאת שהוא בחר בה אפילו שיש לו את החוקית, כאילו הוא לא יכול להיגמל ממך.
יש משהו מאוד עקום בלהיות האישה השניה. אפילו שלא שמעת אף אחד שהתלונן על פיזה.
ויש משהו מאוד עצוב בלהיות האישה השניה, אפילו שיש שיאי אושר שאף נשואה לא מכירה.
יש לילות של לבד, וחגים של לבד, יש ארועים וצביטות בלחיים של בקרוב אצלך.
יש את הרגעים האלה שאת רק רוצה לחלוק אבל אסור לך להתקשר.
ויש את המשבר הזה כשהוא יוצא מהדלת והבית מתרוקן.
ואת חוזרת לשחור.
אבל אף בעל או חבר לא יכול לקחת אותך ככה, לתת לך להיות כלבה ומלכה גם יחד, להרים אותך לקצה הענן, ולהפיל אותך מיד לבאר עמוקה.
אף בעל או חבר לא יכול להנות מהכאב שלך כשאני חודר לתוכך חזק, יש להם נטיה להתחשב בך, ואת לא אוהבת את זה.
אין בעל או חבר שיוכלו לתת לאחר לחדור לתוכך כשאת מוצצת, רק כדי לראות את המבט שלך.
אף בעל או חבר לא יקח אותך כמו שאת רוצה.
הם אוהבים אותך אחרת.
הם יתנו לך את העולם, וגם את הנשימה האחרונה שלהם, רק תבקשי.
ואני רק אקח, גם את הנשימה שלך, וגם פעימות לב, מבלי שתבקשי.
הם יעריצו אותך, יתאמצו, יעבדו, יתנו ויביאו.
ורק אני יודע שבלילה את תחזרי לכאן, אלי.
אז לפעמים תהיי חזקה חכמה וצודקת.
והטירוף והגוף יחזירו אותך כל פעם מחדש לכאן, אלי.
לפעמים תקשיבי למציאות, לחברה טובה או לאמא.
ולפעמים תפסיקי להקשיב ותרשי לעצמך לחיות ולמות בידיים שלי.
