לפני 8 שנים. 8 בינואר 2016 בשעה 13:08
כלבה של מישהו אחר.
גם היא נובחת ועומדת על ארבע.
גם היא מלקקת ובוכה כשכואב לה.
והיא אוהבת ושונאת את החיים שלה כמו כולן.
וזה לרוב תלוי רק באם היא לבושה או לא, או כמה היא רחוקה.
אבל בסופו של יום צריך לזכור שכלבה של מישהו אחר...... היא עדיין כלבה.
אישית אף פעם לא הייתי טוב עם גבולות או חוקים או בגדים וקישוטים.
אז אין סיבה לתת למרחק, לטבעת, לקולר או לטיפשות לעצור אותי.
להיפך, אפשר להשתמש בקולר לאחיזה נכונה, בטבעת ליצירת חוקים חדשים, במרחק לבנית ציפיות.
ובטיפשות כדי לנסות דברים חדשים שיעיפו אותי למקום לא מוכר.
תמיד הייתה בי נטייה למצוא את הבלתי אפשרי, השונה. המיוחד.
ופרצוף יפה, או ישבן מוצק אף פעם לא הספיקו לי.
זה הבייגלה הזה שנמצא שם מעל הראש שלך, או לא. אותו אי אפשר לזייף.
יותר זה דבר כל כך מרעיב.
ואם הבנת את המשפט האחרון, אז את חולה בראש כמוני.
