לפני 14 שנים. 27 בדצמבר 2009 בשעה 8:56
אני מגיעה לעבודה, אחרי שבוע שלא הייתי, העומס פשוט בלתי ניתן לתפיסה.
וככה עם הסיגריה של הבוקר אני רואה בחור צעיר משכנע אנשים לשבת להתראיין
יושב עם מצלמה ומנסה לגרום לאנשים להתראיין, את האמת? שחייכתי.
למה לא? עלה לי במשהו? לא, חיוך זה בחינם אנשים.
שהוא סובב את מבטו אליי , חייכתי ואמרתי לא תודה.
עליתי במעלית חזרה לעבודה , עם עוד שתי זקנות שעובדות בעירייה
-זקנה 1 " ראית? פשוט מוזר, יושב ומצלם אנשים"
זקנה 2- " אתמול ראיתי בחור צעיר הולך עם גיטרה חשמלית וכלב, מה קורה לאנשים?"
אני- "חחח איזה כיף לו"
שתי הזקנות מסתכלות עליי
אני- " תגידו לעבודה בעירייה אתן אוהבות?"
הזקנות- " זאת עבודה , נוחה למה לא?"
דלת המעלית מודיעה לי שהגעתי לקומה שלי
אני- "לפחות המוזרים האלו עושים מה שהם אוהבים, זה נקרא לחיות"
בוקר אור חבריי הבדסמים.
