השקפותיה של שפחה.

אני שונאת בקרים שאתה לא זוכר איך נרדמת.

מתעוררים בבהלה "פאק! מה!? בוקר!?" ואז רצים לך בראש כל הדברים שהיית אמור לעשות אתמול! ואתמול לא יחזור! ועכשיו כבר היום, אתה מול המראה מצחצח שיניים ומקלל את השינה (שהייתה נפלאה כי היית מותש)

ואז אתה קולט שכבר יום שלישי היום, סעמק! שלישי, מישהו חושב שיש לי תוכניות למה אני עושה ב1.1? איזה תוכניות ואיזה נעליים, אין לי מושג עדיין מה אני עושה. ובכלל מי נשאר בישראל בסילבסטר?

ככה, תוך כדי שאני מנסה להכניס את האבזם המקולל של הנעל למקום אני קושרת את הכלב לרצועה, מורידה אותו בזריזות של מינימום סופרוומן, עולה למעלה, תופסת איזה כמה סיכות וגומיות לדרך , נסדר את השיער המדרגות, האיפור בתיק, יופי מעולה , יוצאים לעבודה.

הסוד בלאחר בקביעות זה לאחר עם חיוך וללא תירוצים, כביכול היית -אמור- להיות במשרד בשעה הזאת.

אני- בוקר בוקר!
כל השאר- בוקר
אני- מישהו התקשר
המזכירה- ברור שכן אבל אמרתי להם שאת לא מתחילה לעבוד לפני 9 ורבע , 9 וחצי.

להלן! הצלחה!

אני מתיישבת על המחשב פותחת מיילים, מתחילה לענות, טלפון.

אני- "בוקר טוב"
הוא- "למי הגעתי?"
אני- "....למחשוב..."
הוא- "הו סוף סוף"

- מעבר לצעקות-

הוא- אני לא מבין! איך אני משלם לך כל כך הרבה כסף! וזה לא עובד
אני- אתה לא משלם לי אדוני, וזה יעבוד.
הוא- אבל זה לא עובד!
אני- תמשיך לצעוק את זה אדוני.
הוא- את עושה ממני צחוק!?
אני- מה פתאום! (מחייכת לעצמי מול המסך)
הוא- זאת שערורייה!
אני- (מקלידה כמה דברים במחשב) הנה זה עובד
הוא- זה לא עובד!
אני- זה עובד
הוא- וואו זה עובד
אני- יום טוב אדוני
הוא- אה..אה.אה..אה. יום טוב...תו *סגרתי את הטלפון*

אני....זה בטח לא מחלקת שירות לקוחות.

בוקר טוב חבריי הבדסמים.