השקפותיה של שפחה.

אני על הקשקש עם העבודה שלי, גם מבחינתי וגם מבחינת הלקוחות.
חסר לי כוח, רצון, אמביציה, דחף, יו ניים איט, איי דונט האב איט.

ומתחיל להימאס עליי שיחות הבוקר בחדר הישיבות, שכל אחד פורק את תסכולו על השני, להלן בעייתיות בעבודה משפחתית, בארוחות משפחתיות סותמים ומרימים הצגה, בסקייפ יום למחרת צורחים אחד על השני.

אין לי סבלנות לעוד לקוח שמשנה לי מודול ברגע האחרון, או איזה מאפיינת שדופקת לי 3 משפטי איפיון ומצפה שאפתח מהם חברה שלמה.

אבל כל זה, זה נטו השלכות, אני יכולה לקחת משהו אחר, אני יכולה לעבוד בתחום אחר, אני פשוט לא רוצה.
אני מעדיפה למשל להתפטר ולנוח קצת כמה חודשים, אבל כלכלית זה טיפשי.

אני מעדיפה למשל להקדיש זמן לתוכנות שאני אוהבת ולא להיתקע על תכנות SQL מפרך ומתיש

-----------

כמה אלכוהול כמה.
בסופש
באמצע שבוע
עם חברים
עם משפחה
עם מכרים
בארוחות ערב
בארוחות צהריים

אני לא חושבת שאני מסוגלת לעמוד בזה כבר, זה מגיע למצב שאני יוצאת מהשכרות ומתעוררת לעוד אחת, אפילו אם היא הקטנה ביותר.

ובכלל איך אפשר להפוך לאלכוהליסטים? תכלס הטעם בכלל לא משהו, האפקט חביב עם תוצאות לוואי נוראיות.
מי מתמכר לשיט הזה.
די רגיעה 😄 אני מותשת מלהיות מותשת.

------------

משרדי ממשלת ישראל, השטן בהתגלמותו, עוד שניה חתמתי על ויתור אזרחות וזהו, כמה פרוצדרות, כמה זיוני שכל,
ואחרי שעברתי דברים דומים עם ארהב, חשבתי שאני חסינה, איזה חסינה ואיזה נעליים
אין שום דבר בעולם שיכול להרתיח כמו המזכירה במשרד הפנים שכבר 60 שנה אומרת את אותו דבר.

------------------

טוב. חזרה לעבודה. כבר 10.