השקפותיה של שפחה.

משומה הכלב שלי חושב שהדרך הכי טובה למשוך את תשומת לבי זה להסתיר לי את המסך בזמן שאני עובדת.
אני מוצאת את עצמי זזה ימין ושמאל , שמאל וימין ולא מבינה מה למען השם מסתיר לי את המסך עד שנופל לי האסימון שאיזה משהו רטוב ושחור מרטיב לי את חלון הישיבה, ובמקום צמיחה של 12 אחוז אני רואה צמיחה של 21 מטושטש בערך אחוז.

אז דחפתי אותו אחורה ונשענתי על הספה, מדליקה סיגריה ובודקת עוד קצת נתונים.

אז היום...התעוררתי עם מצב רוח חביב, קמתי, דפקתי קצת כפיפות בטן, יצאתי לקניות, קניתי מגפיים, לקנות נעליים תמיד עושה לי טוב, אפילו יצא לי לדבר עם כמה לקוחות היום, והשיחות התנהלו בצורה חלקה למדי, אני במקצת חסרת סובלנות אליהם, אבל נו מה לעשות, פרנסה ושטויות.

נו עכשיו הכלב חושב שלהיכנס מתחת לשמיכה ולשים אץ האף הקר שלו על הירך שלי ממש יגרום לי ללטף אותו.

בכל הבלאגן של הדירה שאני ממש לא טורחת לסדר או לנקות, נשבר לי היום בקבוק של שמן זית ישר על הרצפה
כמובן שביליתי את ה20 דקות הבאות בלנקות את שברי הזכוכית שהכלב לא יפצע.

ובפעם הראשונה מזה ככמה ימים ארוכים ארוכים, אני עייפה, מספיק עייפה כדי לסגור את האור והטלויזיה וללכת לישון.

ובפעם הראשונה מזה כמה ימים, התחשק לי ללכת ולבעוט בחול על חוף הים

ובפעם הראשונה מזה כמה ימים החלפתי את הסדינים ועשיתי לק

אז נו, שאנשים יראו את הפרצוף שלהם, אני כבר לא מופתעת מכלום, ומי שחשבתי שאמור להיות שם, שלא יהיה שם, לא קריטי, ואמת אחר אמת אחר שקר של האמת, תבינו, אתם חיים במסיכה הנוראית הזאת שתפרתם לעצמכם,
אתם צריכים ללכת הביתה ולישון עם האחריות על כל מילה וכל מעשה שעשיתם, לא אני.

אני הולכת לישון ונושמת עמוק, מקבלת כל החלטה שגויה שעשיתי במרוץ הזמן, מחייכת לכל אידיוט שבחר לשקר על מנת להשיג משהו כזה או אחר ממני, מפהקת מישעמום מכל סיפור סוחט דמעות , כי בסופו של דבר, אף אחד לא צריך לרחם על עצמו, אין טעם, זה בזבוז זמן.

צריך לקום
להתעשת
לקחת את עצמך בידיים
לחבק את כל מי שאתה "שונא"
ולהרחיק את כל אלו שיגרמו לך לשנוא את עצמך

אבל עם כל הזיון שכל הזה....דוגרי....תכלס...איך שתרצו...
צריך לקום, לסוע לים, ולבעוט בחול הקריר יחפים, ואז לרוץ ולרעוד מקור.

לפחות ככה אני מוכיחה לעצמי, וגורמת לעצמי להרגיש, שהכול טוב, הכול תמיד היה טוב, הכול יהיה טוב.


לילה טוב.
😄