אומנם הבוקר שלי התחיל רק ב-2 אחרי משמרת של 7 שעות (!!!)
נהיה לי הרגל כזה (בין ההשתכרויות והמכות המזדמנות) להתעורר בבוקר וישר לתת איזה נקישה קטנה על מקש הספייס ולהתחיל את הבוקר עם מוזיקה טובה, כזאת שגורמת לי לרקוד עם עצמי במקלחת , מצחצחת שיניים מול המראה, נותנת איזה סיבוב באמצע הסלון המיניאטורי שלי ומחייכת לעצמי.
אני לא יודעת אם אני מאושרת, וגם אין לי מושג אם אני עצובה...אני ברוויה (וואי וואי אם יש מישהו פה שמכיר טרנזיסטורים ו3 מצבי הפעולה שלהם יכול להבין למה המילה הזאת כל כך מצחיקה אותי) כביכול...אין לי מספיק כוח להניע את עצמי למשהו מסובך מדי...אבל דוגרי...אני לא כבויה. (לא ניכנס לעובדה שהזרם הוא מקסימאלי....יאלללה! יצא לי פסקה של חננות, בואו , בואו נמשיך הלאה.
אז קמתי, התלבשתי, הורדתי את הזאטוט המעורב פח זבל שלי, מרקדת לי בלי סיבה..
הטלפון מצלצל בלי הכרה, האחות, האמא, האבא, הבוס, החברים, העבודה החדשה, הבר...תגידו.....מישהו שם לב שיום שבת?
נמל תל אביב מחכה לי היום 😄
אתם יודעים משהו...משהו מוזר?
אין כסף
אין דירה
אין מי יודע משמעות
ואין גם מטרה
אז למה אני מרגישה כל כך טוב?
לפני 14 שנים. 27 במרץ 2010 בשעה 13:03
