השקפותיה של שפחה.

אאו'ץ אאו'ץ, אני יורדת עם הכלב.
אוי השם ישמור
הכאב.
הוא חודר עד לעצם, אני מרגישה אותו בעצם.

גלים של חום עוברים עליי מרוב כאב,
תוך כדי שאני כועסת על עצמי שאני לא מסדרת את הבית.

מפהקת, אוי הטעות, הכאב,
מהול בזכרונות כאב של הלילה של אתמול,
אבל הוא מנצח
הכאב.

הוא גורם לי לעצור ולנשום, אני מנסה להסתגל,
אני מנסה
אבל הבן זונה לא עוזב.
הכאב.

אני מסתכלת על הכלב שלי ונאנחת...מכאב.

טוב.
אין בריחה, הכאב כה עמוק , גורם לרעידות , חום, עייפות אפילו.

אני מרימה את הטלפון
"היי, רציתי לקבוע תור לרופא שיניים בבקשה, אני חושבת ששיני הבינה שלי יוצאות"

:]