השקפותיה של שפחה.

אני מתרגמת את מרבית השיחה אך יש חלקים שפשוט....אי אפשר להעביר בעברית 😄
--------------------------------------------------------------------------------------------------------


"אתה משקר לי" אני מריחה את זה עליו, אני מריחה את זה בתנועות שלו, בדרך שהוא מזיז את הראש, ומחייך שאני שואלת מה שלומו.
"נכון" הוא עונה לי, מסתכל על המדרכה.

אני אוהבת את המרכז הזה, הבניינים הגבוהים, ריח האויר הנקי , הבריזה הקרה, מלאי הקיוסקים העומדים באמצע, מלאים בישראלים שאני ממש לא רוצה להזדהות איתם.
כמה כלבים מתרוצצים סביבי, ושנינו.

"למה?" אני שואלת במילה פשוטה, מסתכלת על המגפיים שלבשתי היום, מגפי העור החומים שלי, מתקתקים את ההליכה על המדרכה.
הוא עוצר אותנו, מסתכל עליי, מזיז קצוות שיער שמסתירה את העיניים שלי.

"את גרועה עם האמת" אני לוקחת נשימה עמוקה
"אתה גרוע בלשקר" אני מחזירה לו ומקווה שיגיד כבר מה שהוא רוצה להגיד.

הוא תופס אותי בצוואר, מסובב אותי אליו ומכרסם את צווארי "אני לא בוטח בך" הוא אומר ואני מחייכת.
"זה הכל? עם זה הסתובבת כל השבוע?" אני צוחקת ומרגישה את הידיים שלו תופסות את המותן שלי.
אני ממשיכה לצחקק "את האמת שאני לא חושבת שאתה צריך, אם בראש שלך עכשיו שאני איתך ורק איתך, תשכח מזה, אני לא מתחייבת לשום דבר, במיוחד לא עכשיו כשגיליתי את הסצנה פה"

הוא צוחק " זהו? כמה בחורים יפים עם שוט ואני כלום?"
אני מסתובבת ומנשקת אותו, יוזמת את הנשיקה "אתה המון" אמצע הרחוב ואנשים רק מחייכים לעברנו
הייתי רוצה לעשות אותו כאן ועכשיו.

"אבל אני לא הכל" הוא מסכם ואני מחייכת "אין כזה דבר הכל" הוא זועף , אני אוהבת כשהוא זועף "אז אני לא מספיק"
אני מנשקת אותו שוב, מחבקת אותו, מרגישה כמה גדול הוא, כמה קטנה אני לידו.

"אני צריך להסתפק במה שאת נותנת לי אה? ולסבול את העובדה שאת תעשי מה שבא לך" הוא נכנע, כמה שולט שהוא, הוא נכנע לי, וברגע פתאומי אחד הכל מתקרר בינינו.

"לעולם אל תתפשר " אני אומרת לו ויודעת שזה היה טיפשי מצידי.
הוא דוחף אותי לקיר וכמה אנשים מסתכלים, אני מחייכת מקווה שהם יבינו שהכל בסדר.

"על ארבע" הוא אומר לי ואני מתחילה להסמיק " מה על ארבע! אנחנו באמצע הרחוב!"
"על ארבע" הוא אומר והפעם הוא משתמש בטון הזה שאם אני לא אעשה את זה, זה יכאב, והוא יודע להכאיב לי.
אני מפילה את התיק לרצפה, מתכופפת על ארבע ומעמידה פנים שאני מחפשת משהו, הוא רוכן מעליי, זה נראה מגוחך, אבל אני מנסה להתעלם.

"תעשי את מה שעשית שוב, ואני אגרום לך להתחנן שאפסיק לגעת בך" הוא מאיים.
אין בטון שלו טיפה של סקסיות, אבל אני רועדת, מתרגשת ואני די בטוחה שאני מרטיבה.

"מה עשיתי בדיוק?" אני שואלת בלי חיוך, כמה אנשים עצרו לשאול אם אני צריכה עזרה והוא העיף אותם מהר למדי
"את לא תקבלי מה שאת רוצה, אם אני בוטח או לא בוטח בך זה עניין שלי" אני מסתכלת עליו , הוא עושה ממני צחוק?
הרגע הוא אמר שהוא יקבל את מה שאני נותנת לו, איפה בדיוק איבדתי את המושכות?

"אז...הנקודה שלך?" אני אומרת עם עקיצה של סרקסטיות האופיינית לי, והוא דורך לי על היד , אני עומדת לצווח באמצע הרחוב "שקט" הוא אומר לי ואני מתרגזת.

"הגיע הזמן שתלמדי להתפשר מארה" הוא יורד לי מהיד "ושתלמדי לדבר" אני עומדת לצרוח עליו, הוא תופס לי את היד ועוזר לי לעמוד.

"והנקודה שלי...כפי שאת אומרת..." ומכיוון שעברית פשוט עושה רע למשפט הזה:


"i dont fucking care what you want, i couldn't care less who you want to fuck, but you are mine is that understood?"

רציתי להכות אותו, לצרוח, לריב, אבל כל מה שהצלחתי לעשות זה להסתכל עליו בתקווה שינשק אותי.
הוא נישק לי את הלחי "תעני לי"

ולא היה שום ספק לתשובה שלי

"Yes Master, understood"