שונות

תחושת התבוסה היתה מתוקה.
האיש שהרגיל עצמו בניצחונות הפסיד. מרצון.

"סוף סוף, יש לי רצון", אמר לעצמו האיש.

 כל כך קשה להחליט.

החלטה שקולה למוות.

משורה ישחרר רק הרצון.
הנה, חשב לעצמו, מדושן עונג, כך נראה הפסד אמיתי. מבחירה.

מהצד הסתכלו זוג החברים, ניצחון והפסד והפטירו בגיחוך והסכמה : "מפסידן שקרי".

תקציר מנהלים
 מחפש גברים לזיין אותה. כוסית (דיון בהמשך), אתה לא צריך לקרוא את כל הפוסט, אם כי רצוי.
תיבת ההודעות נפתחת. 

פוסט מורחב
מה אני רוצה?
אני רוצה גברים שיסכימו לקבל אותנו. בבית שלהם. יש לי זיינים באוויר שתמיד אפשר לפנות אליהם. אבל אני רוצה זרות, ניכור, ניכיון. לכלוך. אני מביא אותה. ברצועה או לא ברצועה. עם או בלי תחתונים, עם או בלי ליפסטיק אדום, עם חרמנות יתרה ו/או חשש קל/כבד. בטן מתהפכת. עם פלאג קטן בתחת או לא. עם הפלאג הגדול בחור תחת או לא. עם שמלה או לא, אבל בטוח עם עור לבן ולא כשר.

מה בתכנית?
אני לוקח אותה לבתים שלכם גברים יקרים. אתם מזיינים אותה בבית. לא צריך לדבר הרבה. גומרים הולכים.
אני צריך לפחות 4-5 בתים לסיבוב הזה שיתרחש ביום אחד. התכנית היא שזה יתבצע אחד אחרי השני. היא לא רואה אתכם לפני. בליצקריג של זיונים. הטלת מורא של גמירות. אתה יכול לגמור לה על הפנים, על החזה, על הגב.  
אני נמצא איתה. קונדום חובה. אני בטח אדבר כי אני לא יכול לשתוק. אלחש לה באוזן וגם אדבר כדי שאתה תשמע גם. אתה יכול גם לדבר זה הבית שלך. 
אתה יכול לקרוא לה זונה אם זה מעמיד לך, לא אכפת לה. לא אכפת לי.
אתה יכול להעביר להביא חבר. 
היא תמצוץ לך אם אומר לה ואני נוטה להיות נדיב.

מי היא?

כוסית. אני כותב כוסית כי ידוע שגברים רוצים שכוסיות ייעטרו אותם וייצרו להם הילה של גברים מוצלחים או אולי לא מוצלחים אבל כאלה שיכלו ל"השיג כוסית". כוסית גנרית אפילו. אפילו שאסור לכתוב יותר "כוסית". כי כשאתה כותב, אז כל מי שחושבת שהיא לא, יכולה להיעלב. וגם כוסיות שחושבות שהן כוסיות נעלבות באחוות אחיות, בתקינות פוליטית ומרוב פוליטיקלי קורקט לא נשארו כוסיות ולא אומרים כלום. ברור שכוסית זו החפצה של האישה, אבל היי, שכחתם היכן אנחנו? אנחנו בכלוב. האתר שאמור לקבל כל סוג של בדס"מ ואם מישהי כותבת "דאדי" לא צריך להוכיח אותה שאין כזה דבר. כאן השולטים הם ספקי שירות, סליחה אומרים לזונות שלהם מה לעשות ועושים להם טוב על הלב והנשמה, כלומר, נובחים עליהן פקודות והן הופכות לנשים קטנות ומרצות. אני רוצה להחפיץ אותה. ושנשים מחפיצות גברים? היה לו זין ענק. הוא היה טיפש, אבל ידע לזיין? היה לו גוף מהמם וידיים יפות כל כך. אתן נמשכות למוח. ספיו. ברור. לאנשים לא אכפת ממראה. 
 
מי אתם שתגידו לי נו נו נו?
 מה אתם אלוהי המוסר?
מי אתם שתשפטו אותי על זה?

 כאילו שהכוסית לא יודעת שהיא כוסית וזו שלא, לא יודעת שהיא לא ועולם כמנהג הכוסיות נוהג. ואז מישהי זורקת רימון. את המילה "פטריארכיה" ואנא אנו באים? ואז תא וידויים שבו מישהי עם ניק אנונימי הציע לאנונימית ללא ניק שכתבה פוסט אנונימי באתר אנונימי להפוך לכוסית כאילו מדובר בתלבושת או השקעה ואף אחד לא דיבר על המילה "דיאטה" ואני רוצה לומר שאישה יכולה להיות שמנה ועדיין מהממת. והעצמת נשים ומי טו. וזה לא פוליטיקלי קורקט זה נכון. אבל עדיין אפשר לומר "כוסית". וזה גם לא טרופי לגבר שהולך עם כוסית זה טרופי גדול. והפמיניסטיות נעלבו. ואני רציתי לכתוב שכוסית זה לא גוף של דוגמנית-קולב, אלא כוסית בעיניי המתבונן, כמו היופי ולכל אחד יש את המדד של הכוסית שלו, אבל עייפתי את עצמי אפילו, אז לא כתבתי כלום בפוסט הוידוי האנונימי באתר המכיל ניקים אנונימיים.   
 כן, כוסית (שכתוב היסטורי אפשרי: מישהי שניתן להימשך אליה)
הרי זה הכי חשוב לך לא? ש"תימשך" אליה. זה מפגש חד פעמי שאתה לא זוכה לראות את כל התכונות הטובות שלה. הרי לא תשמע אותה מדברת ולא תראה כמה היא חכמה. היא גונחת, מבטיח לך שהיא תגנח. היא אוהבת זיינים. הרוב אוהבות. מטפלת, מטופלת, לא תבחין איזה מוח חריף מיוחד יש לה ואיזה יכולות היא מפגינה. כיצד המחשבה שלה לא רגילה. לא אכפת לי לשלוח לך תמונת גוף של מושא הזיון שלך לפני כדי שתראה שמדובר בנתח פרימיום. רוצה שדיים? הם מהממים. רוצה כוס? אז לא עם השפתיים ממש. זה יותר מדיי. אל תגזים. אני לא מזנה אותה.

סקסית
היא לא תדבר כנראה הרבה, למרות שהיא לא סותמת ברגיל, אבל ניתן להבחין מייד שמדובר בסקסית. כי כמו כוסית, (שכתוב אפשרי: טובת מראה) סקסית היא מישהי שנכנסת לחדר וישר יש תמימות דעים אצל רוב או כל הגברים, שהיא נוטפת סקס. אבל זה שוב לשנמך את האישה. מה זה נוטפת סקס? מה אישה היא רק סקס? אישה היא רק כוס? כן! במקרה הזה היא כן. היא רק חור שמזיינים אותו זיינים אקראיים. 
מי אתם שתגידו לי נו נו נו?
 מה אתם אלוהי המוסר?
מי אתם שתשפטו אותי על זה?

"מינית" כמו שחמתי עליה לא השלום אומרת על עצמה (אלהים, אבל למה איתי? אני החתן שלך, דברי עם הבת שלך)
האישה יודעת להזדיין. אבל לא רק טכני. צפה למופע אור-קולי.

מציצות
מוצצת בחסד עליון, אבל זה מסובך לתאר מתי אוהבת ומתי לא ואין לי כח לתאר את זה. בוא נאמר שזה תלוי נסיבות כמו כל דבר כמעט בחיים. אבל תהיה גבר שווה שולט כזה טבעי מהניילונים, סקסי או שיש בו משהו שאי אפשר אפילו לתאר במלים, והיא תרצה למצוץ לך מהלב. ואז האמן לי שתבחין שהמציצה שלה הרבה יותר טובה מהמציצות שחווית עד כה. בכנות אומר שהיא מוצצת, אבל מעט מדיי. יש את המוצצות שאוהבות ממש ונהנות מזה. ויש את אלו שיודעות למצוץ, אבל עושות טובה. הן מאלו שמתניעות את ההליך. עושות כי פקדו עליהן וכן מתחרמנות מזה, אבל לא כמו הראשונות שממש, אבל ממש אוהבות להרגיש גוף גלילי שהתנפח מדם בפה שלהן. ויש הבדל וכל מי שמחובר אליו זין יודע לומר מתי מוצצים לו בתאווה כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם והעולם תלוי במציצה הזו עכשיו או כי "צריך לעבור את השלב הזה". זה סבבה, אבל אני משתעממת מזה, כואבת לי הלסת. והשובר שיוויון: אני לא מוצצת לכל אחד, רק למי שאני רוצה". ברור מותק, בחיים אף אחד לא מכריח אותך לעשות כלום. "אתה יודע שאני אעשה כל מה שתגיד לי" זה אומר הרבה עבודה לי. למזלי, אני נהנה מזה. 

גמירות
צפה לגמירות מהזין, מאצבעות ולעיתים ללא מגע יד אדם.

סיומים
אחרי שגמרת אנחנו אומרים שלום. אם היית נחמד אולי נחזור.
דרישות מהגבר:
אתה יכול אפילו אדם רע לא אכפת לי. הדרישה היחידה שלא תהיה רוצח סדרתי ויהיה לך בית או שאתה גר במלון. אפילו לא יוקרתי. מעופש אפילו עוד יותר טוב, כיאה לזונה. אבל אם הוא מעופש מזדיינים בעמידה. לא על המיטה. בכל זאת. אם אתה יודע לזיין מה טוב. אם אתה לא יודע, גם טוב. אמרתי 4-5 זיינים, לא דיברתי על איכות.
גודל זין לא משנה. המטרה היא לגרום לה (שכתוב אופציונאלי: לספק לה שירות) להרגיש קטנה וזונה.
תיבת ההודעות נפתחת.

חבל שאי אפשר להגיע להסכם כזה:

חברים ובני משפכה: אתם לא תרגישו מחויבות לחגוג את היומולדת שלי ואני לא ארגיש מחויבות לחגוג את היומולדת שלכם.

הולך?

כנראה שלא. 

אנחנו חיים בתקופה או תרבות שכל אחד שם עצמו במרכז. רוצה להגשים עצמו ולא לוותר על חלומותיו.

הדגש הוא על עצמך, על הפרט, על חלומות, מאוויים, פריחה.

 לחלק מאיתנו, זו תקופה מסובכת לאהוב.

כולם פאנסקסואליים, א-סקסואליים, אומניסקסואליים, א-בינאריים, סקוליוסקסואליים, הטרורומנטיים, בירומנטיים, דמיסקסואליים, הטרופלקסיביליים, מולטי סקסואליים, ג'נדר קווירים, פאנג'נדרים, סאפיוסקסואליים.

רק אני מסתפק בכוס.

הקריפטו לא יציל אותי. עשיתי מאות אחוזים אפילו אחרי הדיפ ועשרות אלפי דולרים זרמו לארנקים שלי, אבל עדיין הוא לא יציל אותי.אחרי הרווחים הזולים על הנייר או על הבלוקצ'יין אני מבין שזה לא הכסף. אלו ההחלטות היומיומיות, השעתיות, הדקותיות, המדוייקות בתנאים של אי וודאות כרונית שאני מאלץ את עצמי לעשות. התנגדות ותמיכה תמיכה והתנגדות. כל חיי אני מתנגד ופחות נתמך. לא צריך כביכול. האיש שבורח מהחלטות, כי לבחור זה למות, מחייב עצמו להחליט מספר רב של החלטות. לעיתים כל החלטה היא שוות ערך לפי כמה מהמשכורת הממוצעת במשק, לעיתים יותר. פתאום אתה מוכר ביום מטבעות בשווי של עשרות אלפי דולרים בשעה וזה הופך להיות עניין של מה בכך. איך הפכת לסוחר יומי? זהו שלא הפכתי. אני רק משחק או שואף להיות. וגם לא יומי. אין זמן לזה. אז אני, כמו בכל דבר, שואף להכל. מסחר יומי, החזקה ארוכת טווח. סטייקינג, nft, נהיה לי כאב ראש. הכל מהכל. כמיטב המסורת. לבלוע. ואני הרי חכם ואוטודידקט. הנה אני כבר המיליונר הישראלי שעשה הון מהקריפטו. והופ, הוא דשדש ועכשיו צנח והפסדים. איזה יופי. אבל זה אחלה שיעור. כי זה לא הכסף כמו שהאורוקל אומרת.  אז מה אם רובי בוכה בסוף הקליפ? היא אומרת. מה זה אומר? שניכם לא עוברים דרך ולא תעברו. בכי, צחוק, רגשות אד הוק מתחלפים במהירות, זה לא משנה. אינטימיות (טכנית) להמונים. בכלל אם היה אפשר לאפסן את המוח שלי אצלה, הייתי עושה את זה. יש לי עדיין יתרונות עליה בכמה דברים מועטים, אבל ברוב הדברים היא טובה יותר. אבל מי בכלל משווה? אני. וכך אני אדון לגורלי אבל רק בבלוקצ'יין. אני לבד, מנהל סיכונים לבד. לומד עם אחרים מאינדונזיה, סינגפור וארגנטינה על כל מיני מושגים שעד לפני כמה חודשים היו זרים לי.
מדיי פעם אני מכניס גם אידיאולוגיה למשוואה כדי שתעשה לי טוב על הבנקים מהממסד הישן שרועדות להם הביצים מהקריפטו החדש והחברים מוול סטריט עם הלובי המאסיבי שלהם שנלחמים בקריפטו כאילו הכסף שלהם לא הרבה יותר מלוכלך. מחשבות על ערך שעובר מיד ליד מהר ללא עמלות מטורפות של הבני זונות מהבנקים ו"כח לעם" או במקרה הזה לארנקים של הלוויתינים עושי המניפולציות, תאבי הבצע. מדיי פעם אני נזכר איך צרחתי על הבנקאי שלי ("בנקאי" זה לעשות עמו חסד) כשהוא סרב להעביר כספים לקריפטו כי מדובר בהלבנת הון והם "לא מתעסקים" בזה. חכו עוד כמה שנים יא בני זונות. שהשוק יעלה מפחות מ-2 טריליון לפי 100. מה תעשו אז? איפה תזיינו את הלקוחות בריביות רצחניות?  
אז מה אם אין ערך לMemecoins. אם אנשים נותנים ערך למשהו הוא בעל ערך. אהבה זה גם דבר מופשט. אם היא אומרת שהיא אוהבת אותי ואני אותה איפה זה קיים? רק במחשבות שלנו? אה, גם במעשים. זה לא משנה שאתה אומר שאתה אוהב אותי אתה גם צריך גם להוכיח את זה. לזיין זה לא להוכיח נכון? איףףף החיים קשים. גם כסף הוא רק מושג מופשט. אז אם shib עשה לי כבר מלא כסף, על הזין שלי מה שהגדולים אומרים שהוא לא מייצר ערך. ערך בתחת שלי. יש לי ערך. אני מעריך את עצמי בהערכת יתר-חסר תמידית. ערך זה מה שבני אנוש מעניקים למשהו. הכל רעיוני, קונספטואלי שזו מילה שהיא בעצם אותו הדבר רק באנגלית.
וכמו כל דבר אני רוצה להיות הכי טוב. הכי טוב שאני יכול להיות. אבל כמו בכל דבר הרגש משתלט ואני באמת מנסה לבודד אותו בטקטיקות מסחר, אבל תמיד הוא מרים את הראש. ואני חושב שאני אוהב את זה. את המשחק הזה בין הראציונאל לרגש. הרי למלא פקודות אני יודע אבל אני עוד יותר יודע להפר ולעקם אותן. מומחה. וכך אני משנן לעצמי to take profit כל הזמן. למען השם אל תהיה גרידי, קח רווחים. למה אתה לא לוקח רווחים? יכולת להכפיל את הרווח שלך כבר. אבל אני גם לא מקצוען עדיין והרגש הזה משתלט עליי. וכל הזמן אי וודאות והחלטות. במקום לעייף אותי הצורך בהחלטות מחייה אותי. 
וזה מגניב כי אני מכור והקזינו הזה של הקריפטו מצוין לי, אבל לוקח לי את כל המשאבים הזמינים שאין לי. וגם אם ארוויח בסוף הבול ראן שעוד יהיה, שלוש מאות אלף דולר זה לא שווה את זה. ועכשיו הכל יורד. אמא, זה עוד יעלה נכון? הקריפטו לא יציל אותי. כמו שכוס חדש לא יציל אותי. רק אני אציל את עצמי וגם לא מצפה להצלה גדולה כזו, אלא רק לעלות על הקרש ולהיאחז בו בלב ים עד לחוף השקט. 
אין לי הרבה דרישות. רק שהמים יהיו חמים מספיק כדי שלא תהיה לי היפותרמיה וגם שעל החוף אליו אסחף עם הקרש המציל, יהיו עצי כו כוס, אפילו אולי עץ אחד, אבל שיניב מספיק מאלו ודקלים להצללה. הצלה.
ושקט. ולא אכפת לי שיהיה גם על פני תהום. העיקר שיהיה.

נרדמנו מחובקים במיתה.

ייתכן שמדובר בע-הבא.

זה ידוע ש"שולטים" אף פעם לא מאוננים (תמיד "מגמירים" אותם). "אחרים" מאוננים חופשי. גם מהסיבה הזו אני "אחר". 
אף אחד לא ישלול לי את זכות היסוד לאונן.

ומה קורה שהזכות לאונן נפגשת עם ערך הבריאות?

מישהו יודע אם במעבדת שינה מרשים לאונן לפני שעוצמים עיניים? לאונן בעיניים עצומות לרווחה. לרוויה.
לישון בלי לגמור זה גרוע יותר מלישון בלי לחלום.
 חשוב לי, שלצורך הבדיקה, זה ידמה את המציאות ככל האפשר. 

זה יום שישי ולעיתים בימי שישי, הייתי סוטר וחונק אותה כאילו היא ואני אוהבים את זה ממש. אני לוחץ לה על הצוואר עוד יותר ומזיין אותה במהירות ולא שוכח שהצוואר שלה קטן והיד שלי גדולה ואני על העורק שלה שמזרים את הנוזל האדום למוח שלה ומשחרר בבהלה. כל פעם אני משחרר בבהלה. מבוקרת כזו. לכן אני "אחר" ולא "שולט". "שולט" לא היה משחרר בבהלה. כי הוא שולט על עצמו, רגשותיו ובכלל הוא שולט על עולמו כל העת. "שולט הוא תמיד שולט". הוא אף פעם לא ישאל את עצמו מדוע הוא צריך כל הזמן את השליטה המטורפת הזו? הוא בעצם לא מבין שאם נשתמש במושגים הכה מגבילים של המקום הזה, הוא יוגדר הכי נשלט שיש. נשלט בצורך שלו בשליטה כל העת. הוא לא יבין או לא צריך לחשוב שעת לטעת, עת לקשור, עת להיקשר ועת לעקור נטוע. הגדרות מפגרות. אז אני משחק בזה וגם לא, שאני שולט על החיים שלה. יש בזה סיכון מה, אבל לטעמי קטן. אני נע בין חייתיות בסיסית וטירוף רגעי מתמשך לחרדה בדבר שלמות גופה. אז אני משחרר והיא מתחילה לנשום. אני צריך להפסיק עם החניקות האלה. זה לא ייגמר טוב יום אחד. לא זה לא. אני חרדתי מספיק כדי לא לאפשר את זה. כשאני חונק אותה הזין שלי במאבק עם עצמו. הוא מתקשה יותר ויותר ומצד שני, הפוקוס והספירה של השניות בהן היא בלי חמצן גורמות לו לאבד זקפה. התנודתיות שלו היא כמו בקריפטו אבל הוא מתייצב לו בכוחות מנוגדים ולכן לא מאבד ולא מתחזק. מנפיק ערך קבוע. ממש stable coin. "מטבע יציב" הוא סוג של מתווך יציב בין עולם הכסף המוכר לכולנו ובין עולם הקריפטו. כך גם הזין שלי. מתווך בין עולמות. לעיתים מביא איתו ריקנות גדולה ולעיתים חרמנות. בניגוד למטבע היציב עם הערך הקבוע, אף פעם אתה לא יודע איזה ערך הזין יביא עמו.

אני משחרר את האחיזה ונותן לה קצת לנשום. היא זונת חניקות ומכורה לזה ממש. אני עשיתי אותה כזו. "אני". הנה יש לי ערך. אח"כ, אני ממיר את החניקות בהטבעות. למשחקי הטבעות יש את הקטע שלהם. סופר לה שניות מתחת למים והיא רוצה להתרומם. אני מרים אותה והיא שואפת אוויר וכל השיער הארוך שלה מזיל מים על הגוף הלבן הזה שלה עם השדיים הקטנים. יש לשדיים קטנים ועומדים את הקטע שלהם. שד קטן ויפה זה יפה בעיניי. אבל מה זה קטן? הוא מה שנקרא "בינוני". הוא די והותר. התפיסה של אישה המושלמת עם שדיים גדולים ורזה היא תפיסה לא נכונה בעולם האמיתי. בעולם האמיתי גברים מזיינים כל דבר שהם נמשכים לו. ועובדה, אנחנו נמשכים לקשת רחבה יותר של גופות. זו הפעם השביעית שאני נותן לה לצאת מהמים אחרי שהשהות בהם עולה בכל פעם. היא מחזיקה יפה והכוס שלה רטוב כמעט כמו השיער שלה. נותן לה לנשום כמה נשימות ודוחף לה את הזין עד הסוף כדי שתיחנק שוב. כאילו. כי היא יכולה הרי לנשום מהאף. אם היא תזכור איך. כשהיא לא עם זין בפה או מתחת למים היא מקבלת סטירות רנדומליות בשתי הלחיים עם עדיפות ללחי ימין ובכלל היא מבולבלת, חרמנית מתה, כואבת, מפוחדת ואני הכי בפוקוס שיש. החרדות נעלמות אט אט והצד השני שלי יוצא ממני. הזאב. מוול סטריט. מהקריפטו. הצד האפל מגיח לשנייה או שניים אבל הוא תמיד יישאר בפיקוח ועם שרשרת.
כל האיפור שלה נמרח מהמים והרוק שלה על הזין שלי יוצא מהפה שלה, נמהל במים מהשיער ומאבד מתכונותיו המרפאות, עת הוא גולש לו במורד הפה שלה, הסנטר, בואכה הצוואר, החזה והכוס. משם הוא נופל לו, מהול, לרצפה. אני מוציא את הזין מהפה שלה והיא שוב נושמת, כאילו לא נשמה מקודם מהאף. אני קצת באטרף ונותן לה רק נשימה אחת לפני שמנחית עליה סטירות חזקות בלחי ימין. היא כבר יודעת להסתכל לי בעיניים כשאני סוטר לה ואני לא צריך לומר לה כלום. זה מעניין לראות את הפנים שלה כשהיא מקבלת סטירות. אני מפרש את המבט הזה ב"בוא נראה מה אתה יכול לעשות לי" ו"אתה לא תוכל לשבור אותי". זה לא מבט של ניתוק. אני לא אוהב ניתוקים. אני בכלל לא רוצה לשבור שום דבר. רק לאחות. אותי ואותה. הרי מה שווה כל זה אם אין פה איחוי בסוף ואפילו זמני עד הפעם הבאה. מעגל איחויים שוטה.
 אח"כ לוקח אותה בשיער וזורק אותה על המגבת הפרוסה על המיטה, אומר להיות על ארבע ופשוט נכנס לה לחור התחת הכי מהר שאני יכול. באבחה. זה כואב לה והיא צועקת. היא חושבת שזה יהיה זיון בתחת, כמו תמיד. אחרי ההטבעות הייתי חודר לה לחור של התחת ומגהץ אותו. מגהץ במהירות, עד שהחור תחת מתבלבל וחושב שהוא כוס. גם הפעם לא הייתי מתנגד לגמור לה בתחת אבל אחרי 2 פמפומים בחור תחת שלה, אני מוביל אותה מהשערות ובלי מלים, שוב, לאמבטיה. 

היא רוטנת שצריכה את הזין שלי ופורטת, כמו שצריך את ועל מה שעושה לנו טוב כגברים-ילדים שנזקקים לאישור ואישוש ומטביע אותה שוב במים באמבטיה של הילדים. האמבטיה שראתה ימים של ברווזים צהובים צפים מכילה, כעת, שיער ארוך חלק מחובר לראש עד צוואר במים. היא רוצה לעלות כבר למעלה ומתחילה לרעוד ואני לא מאפשר לה. היא מנסה לעלות למעלה אבל אין לה סיכוי. היא קטנה מדיי. ילדה. אבא מטביע אותך. את שוחה שנים והריאות שלך חזקות. "את יכולה יותר, את זונה אמפיבית". אני אומר לה מלמעלה. לא נראה לי שהיא שומעת אותי בשלב הזה. אחרי שאנחנו (אנחנו כאן זה כמו "אנחנו" בהריון". זו הרי האישה שנושאת את הילד) קובעים שיא שהייה מתחת למים במים, להיום, אני מוציא אותה. היא לוקחת נשימה ראשונה. אני אוהב לראות את הנשימה הראשונה מעל המים. אינסטינקטיבית, ראשונית. כאן אין מקום למשחקים. כמו לידה. רק כמו. המומה היא מסתכלת עליי במבט מבוהל ונזקק ומתחילה לבכות. בכי טוב. אני אוסף אותה אליי ומחבק אותה. חלש. היא מסדירה נשימה, אני מנגב אותה. היא בוכה וממשיכה לחבק אותי. אני מחבק אותה חזק רק אחרי שהיא תעבור לנשימות רגילות.
החניקות וההטבעות הם משחקים מסוכנים. אתה נדרש לריכוז. בשלבים מאוחרים, הצד השני ירצה יותר, לעיתים ואתה תמתן אותו. תמיד כשחנקתי או הטבעתי ידעתי שמי שאני חונק או מטביע יכול למות. זה לא קשה לאדם חרדתי כמוני. אדם חרדתי שמשחק בחיים. הן רוצות יותר, זה מעט זמן. יא בת זונה, את באמת רוצה למות? תמותי אצל מישהו אחר. לא במשמרת שלי. מוטב שתחשבי שאני פחדן מאשר שיהיה לך נזק גופני. גם ככה כל העניין הזה מופרע והכי נורמלי אם חושבים עליו לעומק.
אז היא בוכה ואני מחבק אותה חזק חזק. אבל היא וגם אני לא מתבלבלים ויודעים שאין כאן סיפור אהבה וגם לא יהיה. זה לא שלא יכול להיות, אבל "החלטנו" שלא יהיה. כמו השולטים הנחרצים ממקודם. מאסטרים ברגשות.
בינתיים, יש כאן רק הטבעות, חרמנות, הקניית כאב, קבלת כאב, אינטימיות ללא אהבה, אהבת בשרים כולל אינטימיות, אספקת שירות הדדית, חניקות ומניעת אוויר כדי להתמודד עם ה"צורך" או הכאב.    
אח"כ נקרא לזה בדס"מ.

המציאות ותפיסת המציאות לפני שאתה גומר ואחרי שאתה גומר היא לגמרי שונה.לפני שאתה גומר אתה רק נתון. הכל לא צפוי והרשות לא נתונה. אתה בעצמך נתון וגם הסיטואציה נתונה ובמידה גדולה שולטת בך. 
כמובן שיש לך כבוד עצמי, אבל ככל שאתה מתקרב יותר לגמירה הכבוד העצמי שלך נסוג. אתה מרוכז בגמירה, היא השתלטה עלייך. גם היא, משמיעה קולות ונמצאת בעולם אחר. המסדרון לקראת הגמירה הוא מסדרון של ממזרים וממזרות חסרי כבוד. לא צריך כבוד במסדרון הזה והוא נשאר מאחור אך יחזור ממש מהר לאחריה. אחריה, תראה את המציאות אחרת או שוב כמו שהיתה. 
זה אנושי, זה חייתי. זו גם קללה וגם ברכה. 
ואם מאחורי מסך של בערות, נבערות ובעירה פנימית מיותרת, אך אינהרנטית, היית יודע כיצד המציאות תיראה לך שתי דקות אחרי הגמירה כי אז היית בוחר בדרכים אחרות.
היית עושה ביד מול המחשב בחדר הפאניקה שלך ועוזב. גומר ועוזב ירוחם.  

כי לעיתים, המטרה של הגמירה היתה להשכיח וכעת אחרי הגמירה, לא רק שלא שכחת, אלא אתה נזכר עוד יותר, אפילו ביתר שאת מהזמן מלפני שהזרע נפלט. נזכר בעצמך.
אתה שארית הפליטה.