שונות

לערב שלא יתקיים דרושים אנשים שלא חוששים לדבר על הפנטזיות שלהם.

אבל לא פנטזיות המדף הראשוניות חסרות הדמיון שאתם זורקים בחוסר נוחות כששואלים אתכם מה הפנטזיה שלכם? 

לא מדבר על "בא לי שלישייה", בא לה לעשות שני הומואים, בא לו לרדת לה במחזור. 

אני חצי מדבר על בא לי לקבל מציצה בהופעה של סטיבן וילסון כשכולם רוקדים ואתם במושב האחורי וזה אמיתי, הוא ממש הצליח להרקיד אנשים. 

אני חצי מדבר גם על לשלוח אותה לישיבה עם חיתול כדי שתשתין בתוכו ותבוא אליי נפוחה מנוזלים אח"כ. או להעביר נוזלים לפה על מתקן שעשועים כשמסביבנו מטפלות, כלבים שהוציאו את בעליהם לטיול בוקר, תלמידי בי"ס ישנונים בדרך, רצים או לפנטז ולגמור על חמותך.

טוב, לא מדבר גם על אלו. קודם אלו כבר לא פנטזיות וכשהיו הם לא היו אף פעם פנטזיות. הם פשוט היו. 

אני מדבר על אלו שאתם מחביאים עמוק עמוק. מתביישים בהן, חוששים להודות בהן, אולי אפילו בעיניי עצמכם. לא ששים לתת למחשבות ביטוי רטורי או קוהרנטי. אני מדבר על הפנטזיות שאתם חוששים לעלות בפניי אחרים כי יצחקו עליכם, כי ישפטו אתכם, כי תחשבו שיש לזה מחיר. תארו לכם מרחב מכיל ואמיתי לפנטזיות שלכם. ערב החלפת פנטזיות. 

דיבור על פנטזיות יכול לקרב הרבה יותר מהר למי שרוצה בכלל להתקרב מהר או בכלל. 

זה יהיה בשלב הראשון של הערב. 

בשלב השני, מי שרוצה, יכול לבחור לבקש להגשים לו את הפנטזיות. ולא תהיה שום שיפוטיות.

אם מישהי תגיד שהיא רוצה להתכסות בחול שחור חם, אף אחד לא יצחק על זה. אולי לא יהיו לזה קונים אבל לא יהיה גרם אחד של שיפוטיות. כמו שיש כאן: "לא חסר לי דאדי אישיוז אז תפסיקו עם השטות הזו". מותק, את באתר של סוטים, סטיות שונות ולא משונות. קצת פתיחות. אפשר לכתוב לא מתאים לי. לא חייבים לרדת על אחרים באתר שמתיימר להיות אכסניה של בדס"מ ופטישים שונים.

ומי שמתבייש באותו ערב, יכול לבחור מישהו מהנוכחים וללחוש לו באוזן את הפנטזיה הנסתרת שלו שלא באה אף פעם לעולם בצורת קול, אלא רק במחשבה ברורה או מעורפלת. ואולי הוא או היא יכולים לבחור באדם שיממש את הפנטזיה הזו כי יש פנטזיות שקל יותר לעשות עם זרים ויש כאלה שמומלץ לעשותן עם מכרים או אוהבים. ויש כאלה שעדיף לא לממש כלל. 

בערב אחר ונפרד, מי שירצה, ייתן לנו הצצה לאופל שלו. והכל יישאר דיסקרטי וחתום בחדר הזה. ורק אחת תרשה לנו לראות לה וגם היא תשחק בנו עם הכי פחות שלה. 

אבל זה לא ישנה ודרך שחרור האופל לחלל החדר, יקרה שחרור. 

דחייה. מי לא עבר את זה? כוסיות לא עברו את זה. אבל הן לא יודעות. הגבר שהיה איתן דחה אולי חלקים באישיות שלהן או את כולה, אבל זה לא הפריע לו כי הוא רצה לזיין. טוב, אז כוסיות גם עברו דחייה, וגברים יותר. גם המוצלחים והחתיכים מביניהם. אני מכיר כאן אנשים שלא הייתם מאמינים שנדחו. גם הם לא האמינו. בנות הן פיקיות. זה גם משמר להן ערך עצמי, קרי, אני לא מזדיינת עם כל אחד. אני שווה. דחייה זה לא נעים. אנחנו כולנו, גם סה"כ הדחיות שלנו בנוסף להצלחות שלנו. אולי ההצלחות שלנו מגדירות אותנו אבל הדחיות (כישלונות?) קצת יותר.
אז שמי הוא ש. ואני נדחתי מספר פעמים ע"י נשים. הם לא רצו אותי ממגוון סיבות. ברור שבגלל שאני נשוי או ניסוי, אבל אני לא מדבר רק על זה. מגוון סיבות הביאו אותן לדחות אותי: מראה. גיל צעיר מדיי או מבוגר מדיי, חשש להתאהב, בגלל היחסים הפתוחים, בגלל שכתבתי על אשתי, בגלל שאהבתי אותה, בגלל שלא חיזרתי מספיק, בגלל ש"לא הייתי מדויק" לה, כאילו יש משהו בחיים האלה שהוא תמיד מדויק, אלף ואחת סיבות של דחייה.
ולא דומה דחייה אחת לרעותה. יש דחיות מהירות כאלה. "דחייה על הסף". אתה בהיר מדיי או אתה שחום מדיי. נשבע לכם קיבלתי את שניהם. "אתה לא הטעם שלי", "אתה נראה טוב, אבל לא הטעם שלי", שזה לעיתים, אמירה מכובסת ל"אתה לא נראה טוב לטעמי או אתה ממש לא הטעם שלי, אבל קח מחמאה. היא אוהבת שחורים פחם. גם אם אתאמץ לא אהיה שחור פחם.
בתום פלירטוט אינסופי: "אתה מדהים, אבל אני לא רוצה להתאהב, אני מחפשת קשר ללא רגשות" (טובה בניתוקים), שזה כאילו מחמאה מובלעת אבל מבאסת.

"רגע אז אפשר לזיין אותך"? חד"פ?
אז מה זה עושה לך?
בהתחלה זה קשה. תפיסת עולמך היא שאתה "מציאה". דירה מרווחת ונדירה בשוק של משכירים, מרפסת דרומית ושקטה. למה שלא יקחו אותך לאבא ואמא? ואז אתה מקבל סרוב. צריבה קלה בתחת? בהתחלה זו לא מכה קלה בכנף. זה לא נעים. דחייה היא דבר קשה. ואז אתה מבין שאתה לא מתאים לחלק מהנשים. אתה גם מבין שהתאמות הן גם פרי טיימינג לעיתים. אתה מבין שלעיתים נשים אמורות וצריכות שירצו אותן כמו גברים, אבל טיפה יותר. כי אישה רוצה שיחזרו אחריה ורוצה הרבה זרגים יפים סביבה רק כדי להרגיש טוב עם עצמה והיא לא חייבת ממש לקבל את הבולבולים האלה לתוכה כדי להרגיש טוב. אז היא עושה את זה ומרגישה מחוזרת ואז נמאס לה והיא אומרת לך "ביי" ואתה נשאר עם הזין ביד. "אני רוצה לדייק את זה", אני רוצה שזה יתאים לי במאה אחוז. אני רוצה שזה יהיה מושלם. אתה מהמם, אבל אני לא יודעת אם אנחנו מתאימים. 
נשים הן לא הפכפכות, פשוט יש להן מטרה אחרת. הריקוד הזה, הפלרטטנות, החיזור, כמות הזרגים הניתכת עליהן. לכל זה משמעות ופונקציונאליות. במחקר שנערך (אין לי כח להביא מובאה, תסתפקו בזה שזה אמיתי, אנחנו לא באקדמיה), נמצא כי נשים מאושרות יותר כשהן חרמניות יותר (ולאו דווקא אחרי שהשתגלו להן), זה מסביר הרבה. מי שרוצה להיות מאושרת תפלרטט, תרגיש מחוזרת, תתחרמן. המטרה היא להתחרמן ולאו דווקא להכיר מישהו. ופה נופלים ב"פחת" הזה מלא מלא גברים שלא מבינים מה השתבש בשיחה או אם בכלל השתבש משהו? וכך אנחנו בתורנו נעשים עצלנים יותר ואין לנו כח למציאות הרציניות שבאמת מחפשות. אנחנו גם נכווינו. טוב לא כמוכן, אבל עדיין. 
ואולי כל אלו הן סיבות ראציונאליות שאנחנו, הגברים, מספרים לעצמנו כשאנחנו נדחים.
לאט לאט הדחייה פחות קשה או צורבת. לאט לאט אתה  מרגיש פחות דחוי ויותר מרגיש את בזבוז הזמן שנגרם לך. כלומר, לא אכפת לי שידחו אותי, אבל בבקשה עשו זאת מוקדם ואל "תוליכו אותי שולל". אבל זו לא הולכת שולל. כי האישה, בהיותה אישה, לא יודעת מה היא רוצה. זאת אומרת היא יודעת. אבל פחות מגבר. גבר רוצה לזיין. אישה תמיד רוצה אותך ולא רוצה. אתה צריך להיות "מיוחד". כי היא, האישה לא תלך עם זרג מדרג נמוך. אם כבר היא רוצה לבגוד בבעלה אז היא בוחרת בזרג כביר. תת אלוף לפחות. 3 דרגות מהרמטכ"ל. אתה מעניין אותה, אבל יש לה כמה מועמדים אחרים שמעניינים. והיא צריכה לבחור. האפשרות הזו מחזקת אותה, גורמת לה להרגיש טוב עם עצמה, היא ולא הם, בהכרח, מחרמנים אותה. היא במוד חרמון. אבל ברור שרק החכם או המיוחד או הקשוח או המסוכן או הבלתי נגיש או זה שהיא זו שתשנה, כמו שאחרות לא הצליחו לפניה, מצליח לחרמן אותה בשלבים המוקדמים. ולעיתים, היא בכלל לא בוחרת. כי היא רק כאן לדבר וליהנות. "אי אפשר רק לדבר"? בטח שאפשר, רק אני רוצה לדעת שבסיום הדיבורים, יום אחד, אפילו שאת לא מדמיינת את זה עכשיו, את תלכי עירומה על עקבים, עם פלאג בחור תחת במסיבה, לבד, כשאני מסתכל עלייך מהצד, מרוצה מהספה, כשאת נבוכה ורטובה, כשאת עושה את סיבוב הזונה שלך מאחורי העמוד השמן הקרוב ואולי יותר רחוק ממנו, במועדון כשאת זוכרת שיש שם 60% ונילים מזילי ריר, שבאו לראות את הקופים. את הקופה, אבל אף אחד לא כופה עלייך. זו רק את, כשאני מגיע לגמר וממנו הלאה, כמו זרע לביצית, כשאת לא דוחה אותי.
 

כולם רוצים להיות המנכ"לים של הנשלטות שלהם. מנכ"ל זו הצהרה. הם, הרי לא תמיד או באמת, לוקחים אחריות. או שלוקחים וברגע האמת או ברגע של אחרי מתנדפים לאט לאט. ברור שיש כאלה שלוקחים אחריות אמיתית. לתמיד. אם תזהו אותם, תיצמדו ואל תעזבו. יש כאלה שגם לוקחים אחריות מלאה אבל עד שזה כבר לא מתאים להם, אלא אם כן הם "אוהבים". אוהבים עד גבול כמובן. כי אדם אוהב את עצמו קודם כל ואחרי זה את מושא האהבה שלו.

 אהבה? בתי הקברות שלה פזורים בכל רחבי כדה"א. אהבה, כמו הרבה דברים אנושיים, הפכה למסובכת, עד כדי בלתי אפשרית, במאה ה-21. מאה של התמקדות ב"אני" ולא בשכמותי.

 אהבה שיש לה תפקיד ביולוגי-פונקציונאלי שהתפתחה ונבנתה במשך מאות אלפי שנים למטרת זוגיות והבאת צאצאים ושמירה עליהם, שאנחנו אנשי המאה 21 הפכנו בכמה עשרות שנים בהתרחשות מהירה, מהירה מדיי, למטרה ולא לאמצעי, כמו שהיתה כל העת ולכן הכל נראה מעוות בה ואיתה. כולם רוצים "אהבה" ולא מבינים שהיא הדרך ולא היעד. פיתיונות לפתיה. 
כולם רוצים אהבה אבל לא באמת אוהבים אלא את עצמם וזה מסתבך כי הרבה גם לא אוהבים את עצמם. וכיצד יאהבו את מושא אהבתם אם בקושי אוהבים את עצמם? וכשמשיגים את ה"אהבה" לא מבינים שזו רק תחילת הדרך, אבל לך תתווכח עם רגשות.

סמנכ"ל זה תפקיד חשוב גם כן. סמנכ"ל מתרכז בתחום מסוים וזה גם קשה לו, לעיתים. תלוי כמה התחום מורכב ומסובך. סמנכ"ל אהבה, סמנכ"ל כשפים.
כולם רוצים להיות המנכ"לים של הנשלטות שלהם. אני רוצה להיות רק הסמנכ"ל.

אם נחשפת חשיפה ארוכה לחולשה הכללית הזו שנקראת "אהבה" בכל צורותיה, כולל אהבת אם ואב, אהבת בת זוג, אהבת הקהל, אהבה עצמית ותרגלת אותה שוב ושוב, אתה עדיין יכול לשנוא.

אולי בשל כך, אתה יכול להיות חלש ממש ומהחולשה לשנוא ביתר שאת. 

כמעט ממש כמו שאהבת. 

אני לא סדיסט כמו אלו שלא יכולים בלי זה, אבל אם את מזהה את ניצני הסאדיזם או את פוטנציאל הפירות העתידיים, הכנסה פירותית שעוד תבוא לידי ביטוי, אז אני מצפה ממך פשוט לספוג. כמה שיותר. אני לא אכאיב לך כל פעם, אבל אני גם צריך את זה. לעיתים. לעיתים, אני לא מבין מדוע צריכים את זה. לא ברור מדוע זה מחרמן. וכבר הפסקתי לחשוב על זה. אולי משהו באלימות הטבועה בכל אדם. אולי החושך שיש בכל אדם. החושך המואר. לא העמוק יותר. כולנו חיות פשוטות. עובדה שזה מעמיד את המוח ואת הזין. כשאני זקוק לזה, אז תתני. כי כמה שאני ספק שירות אני אקח ממך בברוטליות מוסכמת את זה. ואם את לא אוהבת את זה בדיוק ככה, אז תעשי את זה, כי את אוהבת. מה כבר רציתי? שיהיו לך סימנים אדומים וכחולים על התחת. שלא תוכלי לשבת על התחת. שיירד לך קצת דם?

 מה אני מבקש סה"כ? שהפטמה שלך תתכווץ, ככל שאני יכול ללחוץ עליה. בכל הכח. המח. עצם. זה שאת מסכימה למסגרת נותן לי את הגושפקנא המוסרית ולא מעניין אותי אם את לא אוהבת כאב או לא אוהבת כאב. אני צריך שתכאבי עבורי. תכלס את אוהבת. מי לא אוהב כאב? גם את. אחרת מה זה שווה? מה שווה כל האהבה הזו אם לא כואבים בשביל מישהו או משהו? אהבה בימי כאב.
 אני אדם חרוץ במה שאני אוהב ועצלן מוות במה שאני שונא. כמו כולם. ספק שירות די עצלן שייתן לך את השירות ואפילו לא תרגישי שהוא לא מהלב. אבל כשהוא מהלב הוא פשוט יהיה טוב יותר. הרי אפילו את המוזיקה שאני שולח לך אני מתאים לך כיאה לספק שירות. הרי לא תעמדי בכל הג'אז (האינדי והפוסט רוק) הזה. אם מישהי אוהבת את המוזיקה שלי אני נשבה בה כשוטה. אבל באמת אוהבת. לא זו המותאמת במיוחד לה. אז את לא. עדיין יש לך מלא מלא מעלות. שיר ליתרונות.

  מה זה שווה שברגע שאתה עובר את הגבול היא עוצרת אותך. ואז אתה לוקח עוד קצת, אבל זה גם במסגרת המשחק. בואי נראה את זו ששונאת כאב נותנת אותו. כן, "בשם האהבה". תגידי את זה באנגלית. תגידי. אל תתעצלי. תמיד זה נשמע טוב יותר באנגלית. שולט? ספק שירות. אז לפחות איתך אני ארגיש שאת נותנת לי שירות. ואני יודע שאת נותנת לי שירותים משירותים שונים, אבל אני רוצה דווקא את זה. ואני יודע שהכאב שגרמתי לך ועוד אגרום לך, בוא יבוא ובעוצמות גדולות. אני צריך את זה. אולי זה סוג של הבעת אהבה. אולי זה סוג של פרשנות לאהבה. אם מישהי אוהבת כאב זה לא חכמה. חכמה והבעת אהבה מעוותת, אך נכונה, היא לתת למישהו כאב שאת לא רוצה לכאוב או שהגעת לסף הכאב שלך, או שזה כבר לא נעים לך בכוס. ואת יודעת גם שבסוף יהיה לך נעים בכוס, בין אם את אוהבת או שונאת את הכאב והנה שוב עובדים עבורך. בסופו של דבר שנינו עובדים האחד עבור השנייה. ספיגת כאב כביטוי לאהבה? לא רואה בעיה עם זה. ספגו כאב בשביל פחות. למשל: "הנה, אני לא נשברת". למשל: "מעניין אותי מה יקרה לי" למשל: "אני רוצה להיכנס לספייס", למשל: "אני רוצה לסכך ולשכוח את הכאב שלי". מה עם "הנה תראה, אני אוהבת אותך". תני לי לקושש גם את זה.

 הרי בחוזה הבלתי כתוב ביננו, אך המדובר עד לעייפה, שנינו עובדים אחד אצל השני.

מוסכם בו כי אני אומנם ספק שירות, אבל את קצת הרבה יותר.

  אני לא צריך לפרק אותך ולהרכיב אותך מחדש, משל היית שולחן מאיקיאה. דבר ידוע כי מה שפירקת מאיקיאה קשה להרכיב מחדש. לא מעוניין לפרק שום דבר. מעוניין לבנות ואפילו יש מאין. ואם אפשר את אבקת הקסמים של הכאב אז למה לא? כאב הוא זרות, כאב הוא זריעת הכחשה, כאב הוא אינטימיות, כאב הוא עונג, כאב הוא הבעת אהבה. כאב הוא הוא האהבה.  

כשאתה רואה שיחידות לחץ האוויר ברכב החדש שקנית, הם ביחידות bar ואתה ממיר בעזרת מחשבון את ה-bar לpsi ואז מגיע למשאבת האוויר בתחנת דלק ורואה בפעם הראשונה בחיים שלך, אחרי עשרות פעמים שמילאת אוויר בגלגלי הרכב, את המילה bar במשאבה ומעביר אותם חזרה לpsi וממלא 33 בקדמי ו-30 באחורי.

אז היינו ביחד אצל האורוקול, והתחוור לנו שהיא בתולה.

מה עכשיו בתולה? אני לא עושה בתולות. לא רוצה לקחת אחריות. שייהנו מבן זוג עתידי ולא ממישהו אקראי. או ממישהו אקראי שזה לא אני. זה מרתיע אותי.   
ודיברנו והיא סיפרה סיפורי זוועה על ה"שולט" שלה. צקצקנו בלשון מזועזים מהמין האנושי שנגלה אלינו, כאילו זה הסיפור הראשון על זוועות של בני אדם. יא בן זונה, אתה לוקח כסף מסטודנטית כי "מקובל שמביאים מתנה לשולט". זה מחזיר אותי ל"הסכמה". גם היא לא מספיקה. אי אפשר להיתלות כל הזמן בהסכמה. הנה לנו הסכמה בין שני אנשים. בין חרא אנושי ובין מישהי חדשה שלא מבינה כלום מהחיים שלה, שמזרימה לו אחרי סשן 200 ש"ח שאין לה. כל פעם, כי הוא "לא אמר סכום", אבל היא לא רוצה להרגיש לא נעים. בחורה שמבינה כעת שהיתה תמימה ונשבתה בקסם הראשוני בידי פסולת אנושית שמקבלת ממנה את הכסף.

 בהמשך, היא אמרה שמחר קבעה זיון עם מישהו רנדומלי מהטינדר כדי שיוציא אותה מהבתולין. ואז חשבתי ואמרתי לה את הדברים בסגנון הזה :"למה שאיזה אידיוט מהטינדר יזיין אותך, כשאידיוט מהאתר שכבר פגשת ונעים לך איתו סה"כ, לא יכול לעשות את זה עכשיו". שיהיה לה "זיכרון בסלון". 
"סבבה", היא אמרה וזיינתי אותה

.זיינתי בתולה. מעבר להיותה בתולה היא היתה אחלה בן אדם. זה תמיד נחמד לזיין בתולה שהיא אחלה בן אדם.בואו, היא לא היתה בתולת ים. היא היתה "רק" בתולה. אף פעם לא עשיתי בתולת ים. זה ברשימה שלי. היא לא היתה הבתולה הראשונה שלי.

היתה עוד מישהי, ירושלמית והיה עוד אחד, אני, שעשיתי את עצמי יום אחד.

לזיין בתולה זה כמו לרכוב על אופניים. שום דבר בחיי לא השתנה. אני מרגיש אותו הדבר כמו מקודם.

הריקנות המתקתקה שאני נאחז בה לא עברה. אז קניתי ג'יפ.

אני לא מצליח להבין איך כבדה כמוך הצמיחה כזה גוף של כוסית.

האמת היא כיס עם חור.

האמת היא קרחון לא עד.  
האמת קרחת מכאן ומכאן.
האמת היא חדר לפי שעה באיזור תעשייה בפאתי עיר. 

האמת היא מלחמה על החופש.
האמת היא אנשים תאבי כח עד אובדן שליטה.
האמת היא קטשופ במקום דם.
האמת היא נייר שיוף לניקוי עדשות משקפיים.
האמת היא אחת.
האמת תלוית זוויות.
האמת היא פראבדה.
האמת היא "טוב לי סך הכל".
האמת היא הליכה מאולצת עם עמיתים לעבודה בצהריים.
האמת היא עוגיות מזל.
האמת היא אישור לעוגיות באתר שאתה גולש בו, הנה אנחנו לא עוקבים אחריך, אדיוט. 
האמת היא הזמן שלוקח לך להירדם בלילה על הכר, פחות זמן המחשבות מעיקות.
האמת מכוערת.
האמת "אישה קשה". 
האמת היא זין רך שמאכזב כתוצאה מתפיסות ואמיתות אחרות.
האמת היא ילדה דחויה שאף אחד לא רוצה לשחק איתה שהמציאה חברים דמיוניים.
האמת היא קרדום לחפור בו.

האמת היא כוס חדש.
האמת היא כוס ישן. אמיתי. משהו עובר ביננו לא? 
האמת היא "דה-נאציפיקציה" של מדינה שבראשה עומד נשיא יהודי.
האמת היא הפער בין ערך חיי אדם במלחמה באירופה ומלחמה בסוריה. 
האמת היא שהשקר, הוא זה שמשגשג.
האמת משתנה, לחיצה, נוזלית, תלוית זווית, פרשנויות, דעות קדומות, הטיות, תפיסות עבר, אינטרסים, חולשות, אופי, מצב נפשי, מורל העם.
האמת היא זונה של כולנו.
האמת שהאמת היא זונה סובייקטיבית.

אם שולט, אדון או מאסטר רחמנא ליצלן היה כותב על עצמו בפרופיל כך: "שפחות לכאן, אני אנצל אתכן, גם כספית. 
אני הכל עבורכן, אתן תעשו הכל בשבילי וייעודכן הוא לעבוד אותי.
את עובדת ואני נהנה.
אוהב שפחות מתחתיי, לכל משימה, מטלה או פינוק שצריך.
ללא עירום או מין כלל. אל תצפי לתמורה. ניצול נטו של הכלבה.
עובר דירה, אצטרך שפחות שידאגו לצביעת הבית. יש לשלוח תמונות. גוף ופנים. ללא תמונות אני לא עונה.
וצריך מזנון חדש. צריך מנוי חדש. מי שפונה שיכתוב "השמש לא חזקה היום". בפנייה כדי שאדע שטיפשות מנוצלות כמוכן קראו את הפרופיל.
דרושה נהגת, אני אשתמש בך ללא תמורה, את תגיעי לכל מטלה שאדרוש ממך"

היו אומרים שהוא חי בסרט. הזוי, שאף אחת לא תלך אליו.

לעומת זאת, כששולטות כותבות את זה, אז מעמיד את הזין לחלק מהנשלטים.

אין בזה שום דבר רע ומחליא אם זה נעשה לנטו ניצול? "עומד לו, ההשפלה עושה לו טוב". "הוא נהנה מזה".

זה עדיין בכללי המשחק, אבל מסריח?

זה רק היצע וביקוש שמאפשר את זה?