צדקנים ואוהבי ילדים אמיתיים (יש כאלו) הפוסט לא מכוון אליכם. לא אתם. אתם אוהבים ילדים. הם אף פעם לא מפריעים לכם. הם שינו את חייכם. רק לטובה. חיי המין שלכם טובים יותר. יש לכם יותר זמן פנוי. אתם בכלל אוהבים ילדים. הייתם הופכים לגננים וגננות, פשוט למדתם כבר מנהל עסקים ומה תאמרו לאבא?
אתם ששואלים אותי "מה אתה נוסע לחופש בלעדיהם"? איזה תותח.
אבל שאני שואל אתכם למה שלא תסעו בלעדיהם, אתם נותנים בי מבט, ספק מרחם, ספק נוזף : "לא. אנחנו נוסעים איתם. אנחנו מתגעגעים אליהם. הם גם רוצים להנות" (ילדים קטנים לא נהנים בחופש, אתם סובלים. זו עובדה!).
זה מזכיר לי גם את העניין הבא : לא רוצה לראות את התמונות של הילדים שלכם. הם חמודים. אבל זה לא אומר שצריך להוציא את התמונות שלהם לכל דורש וגם למי שלא. אנחנו מדברים על אשתך ואתה מוציא לי תמונה של הילדה. לא מעניין ידידי. מצטער. אני לא מתכוון לאלו שבני שיחם שואלים על הילדים כי האדם איתו הם מדברים מעניין. או שאיכפת לנו מבן השיח שלנו. אני מדבר על אלו שאתה מדבר איתם, הם משמימים אותך ובאמצע הנאום משתמשים בעזרים טקטיים בפרזנטציה הבלתי נגמרת. מתחילים להוציא לך תמונות של המשפחה והילדים. מישהו ביקש מכם? למה?
בחזרה לנושא. שוב הנושא הזה. לא מדברים עליו. מטאטאים אותו. שמא נוכרז ע"י המועצה לשלום הילד כהורים גרועים. שמא תגיע מקהלת הצדקנים (לרוב אנשים ללא ילדים) שתאמר לנו כמה אנו הורים לא טובים. "אני שונא את הבכי הזה על ילדים. זה מה שיש. הבאת אותם לעולם תתמודד". אבל אנחנו בני דור אחר. בני דור התענוגות. הדגש היום הוא על עצמי. ה"אני" במרכז. מכאן כנראה מגיעה המחשבה הדי אגוצנטרית הזו.
לאחר לבטים עם עצמי, שיחות מעמיקות עם הורים, שכנים (ליד המעלית) ועם האחת (שבטח תכחיש) הגעתי למסקנה שילדים זה כיף.
ובאותה נשימה הגעתי למסקנה שילדים זה לא כיף.
ולמה?
הם חמודים (בוא נודה הרגעים האלה מעטים...ולרוב מתמצים בזמני הלילה, כאשר הם ישנים)
מצחיקים (אותך עד דמעות ולעיתים גורמים לדמעות מסיבה אחרת)
ממלאים את עולמך במשמעות (איזו משמעות יכולה להיות ללילה ללא שינה. בלבנון ישנתי טוב יותר)
הנתינה שאתה מעניק מחזקת ומגבירה את אהבתך אליהם (אתה פשוט מושקע בהם, אבל כמו באופציה שנוסקת אל על, אתה מת לממש, אבל לא יכול כי עדיין לא הגיע הזמן. בעצם זו אופציה ללא יכולת מימוש)
הם מרגשים אותך כל פעם מחדש (גם כעס, תסכול ודאגה הם רגשות)
עכשיו כמה כיף וכמה לא כיף?
לאחר לבטים עם עצמי ועם השכנים (אלו מהמעלית) הגעתי למסקנה כי מדובר על 50% כיף ו50% לא כיף. (אם את קוראת את זה, את הבחורה מהמעלית עם הילד הראשון שהביא אותך מהר למסקנות הללו, אז תדעי : זה לא אני, זו היא הביאה אותי לבדס"מ).
מתמטית מדובר באיון של "כיף" ו"לא כיף", כך שבעצם יהא מי שיסיק כי אני אומר שלהביא ילדים לעולם ולא להביא זה הרי אותו הדבר.
אם הבאת אותם אתה עדיין באותו מצב כאילו לא באו לעולם. זה נכון חשבונית.
אבל ברור שזה לא כך. אנחנו מתוכנתים גנטית להביא ילדים. כנראה שחמישים אחוז של הכיף משמעותי יותר מהחמישים אחוז של הלא כיף.
לא מזמן היתה כתבה בטלוויזיה על אנשים שבחרו לא להביא ילדים לעולם.
פעם הייתי מסתכל עליהם באופן מוזר. היום ממש לא. זה לא עושה להם את זה. לגיטימי. גם לי לפעמים זה לא עושה את זה. אני לא יכול להתפטר. גם לא רוצה חס וחלילה.
"לא משעמם להם"? - לא!! זמנם בידם. חדר כושר, שחייה, חו"ל, 2 מאהבות, 3 סאביות, טיולים, לילות רצופי שינה. ספונטניות. משימות בלי בייבי סיטר.
זה נשמע משעמם?
הגשמה עצמית? - בתחת שלי. הגשמה עבדותית אולי. הגשמה גנטית. חשבתם למה הבאתם ילדים פעם? הגשמה גנטית.
סיפור קטן מהחיים להמחשה : חוזר אחרי הספורט. בשעה 18:30 יצאתי. שניים מתוך השלושה אצל ההורים והקטנצ'יק ישן. היא שואלת אותי אם לחמם לי משהו לאכול. למרות שיש כאן יחסים בדס"מים הרי שמדובר במשהו לא שכיח במיוחד (למי שפספס אני עושה את הכלים בבית. בזמן האחרון אזרתי אומץ והתחלתי לנהל מו"מ על גיהוץ)
על השיש 2 כוסות יין. שואל אותה למה 2 כוסות? היא אומרת אחת בשבילך. אני עדיין לא קולט שהיא אומרת לי, שוב, אם לחמם לי. אומר לה שתחמם שאצא מהמקלחת, שהאוכל לא יתקרר. יוצא. מבין למה ה-2 כוסות יין : ארוחת ערב רומנטנית.
ארוחת ערב רומנטית? שכחנו איך זה נראה. 4 נרות על השולחן שעמוס מכל טוב. 2 כוסות יין. מסתכלים במבטים מצועפים בלה בלה בלה. אוהב. אוהבת. איזה כיף. איזו התקדמות. מי היה מאמין. הגשמת פנזטיות. עוד שנייה מקיא את הלזניה (סתם סתם...) פתאום היא שומעת משהו : "רק שזה לא יהיה הוא". הולך אליו. הוא ישן. חוזר אליה. "איזה מזל הוא נרדם". תוקע את הלזניה בפה ואז שומע אותו בוכה. עברו 7 דקות לערך מתחילת הארוחת ערב הרומנטית, הנדירה, והוא מפריע. הוא מגיע אלינו. יושב עליי. אני אומר לה ש"זה לא מפריע לי". היא אומרת לי : "שגם לה לא". לא שיקרנו. סתם היינו תמימים.
בטח שזה הפריע.
עכשיו החמוד יושב עליי ואוכל סלט. אני מתענג עליו. היא גם. "איזה חמוד" "איזה מתוק". הוא באמת חמוד.
נשבע לכם כיף ולא כיף.
עכשיו נשבע לכם אמיתי לגמרי. הועתק מהמסן ממש עכשיו מהתנור וקשור לנושא. אני חושב שזה מכת מוות מוחצת למי שעדיין מתלבט אם להביא ילדים או לקשור, קשר גורדי, את החצוצרות.
"אם הוא לא היה ער, הייתי יושבת לך עכשיו בין הרגליים ומוצצת לך בזמן שאתה כותב".
Where's the love song?
To set us free
Too many people down
Everything turning the wrong way around
And I don't know what love will be
But if we start dreaming now
Lord knows we'll never leave the clouds
[CHORUS:]
And you've been so busy lately
that you haven't found the time
To open up your mind
(And watch the world spinning gently out of time
Feel the sunshine on your face
It's in a computer now
Gone are the future, way out in space
[REPEAT CHORUS (x2)]
Tell me I'm not dreaming but are we out of time?
(We're) out of time
Out of time [x4]