עוד מעט אצנח שדוד על המיטה בחדר הנעים שלנו.
אחרי הופעה של פרל ג'אם. היא נרדמה. אני לא יכול לישון.
רואים הרבה להקות. מלא סגנונות מוזיקה. ומוותר על הרבה. אי אפשר אחרת. תמיד לוותר זה קשה. תמיד זה מסובך לבחור. קשה לוותר על להקות שסימנתי ככאלה שצריך לראות. מסובך לבחור להקות. אז כמה קשה לוותר על אנשים? לבחור ביניהם. וכשמוותרים עליך? זה גם לא נעים. אבל זו נקודת ראות מעניינת על איך שזה נראה מהצד השני. שלי.
זו היתה ההופעה הכי טובה שראיתי בחיי.
אדי וודר יותר מופלא במציאות. אדי וונדר.
מרוב התרגשות בחלק מהשירים אחזנו ידיים חזק. מדיי פעם הסתכלתי עליה.
לפני ההופעה ראיתי שהיא מדברת עמו בווטס אפ.
אני מקנא בו שיש לו אותה. זאת אומרת היא שלי הרבה יותר. אבל היא שלו במובן החשוב הזה. מובן שחסום עבורי.
אני כל כך מקנא בו. רק אני וגם הוא, עכשיו, יודעים כמה מעלות יש באישה הזו. זו אישה שהצמיחה נשלטת. ולא נשלטת שהיא גם אישה. על הדרך.
ואני מחפש עבורי מישהי שאוכל לנתב את כל המאוויים שנחסמו בי אצלה.