שונות

הם באים לארץ. אושר גדול.

 

הוא פונה אליה. הם מדברים. היא שולחת לו תמונה והוא כמובן נדלק עליה. היפה הזו שלא מרגישה יפה. כל כוסית למחצה חושבת שהיא פצצת עולם והיא כל כך יפה. מבינה אולי ועדיין לא מרגישה. אולי גם לא תרגיש אף פעם. ואולי מתחילה?

והיא מספרת לי. אני לתומי שלא לומר לתומתי, חשבתי שהוא בעל חוש הומור כזה. נע בין הסיפים. רציני-צוחק כזה. 

ואני, בלתי משוחד מושבע. אף אחד לא יקנה אותי. אבל מי מדבר עליי בכלל? מדברים עליה.

שוכבים במיטה ואני אומר לה "אבל לא נעים לי שיקנה לי דברים". ואז היא אומרת לי "אבל אני רוצה שוחד". וגם היא אשת עקרונות כזו ופתאום שוחד מרטיב אותה.

ובכלל אם כבר השוחד הוא לי. לא לה. מספסרים בך. שוחד יעוור עיני חרמנים. את במכירה פומבית. מי אמר זונה ולא קיבל? (רימון פמיניסטי של 3 שניות)

ומי המשוחד ומי המשחד? מיד ליד עוברות מעטפות של רטיבות. 

ורק כשהוא אומר ש"השוחד" מדליק גם אותו אז אני מרגיש חופשי יותר להישחד. משחית את נפשי התמימה. שוחד מדליק שלושה. זה מצוין. 

ודנים מה נעשה לה. לזרוק דברים לחלל האוויר לא עולה דבר. להכניס איברים וחפצים לחללים אחרים עולה גם עולה. מי אמר פאן פקטורי ולא קיבל? דמיינו חיוך גרמני של פקידת מכס אפרורית בברלין תוך כדי החתמת החזר מס. ויברטור? מי ישמע? חשבתי שברלין היא מעוז הליברליות. החזר מס על ויברטור. מס שפתיים. רטובות. 

וכשאני מזיין אותה אני לוחש לה באוזן שבפגישה בבית קפה לא מעניין אותי אם היא נמשכת אליו או לא- הוא מסשן אותה מייד אחרי.

אני אומר לה דברים נוספים שמערבבים מסיבות ובחורים אחרים.

 נדמה לי שהיא נדלקת. 

למרות שהוא ואני לא נרתעים האחד במאי מציל אותה. ניצלה עם הצלצול הגואל רצון. 

ונזרקים לאוויר כל מיני רעיונות. ארוחה סינית שהיא למרגלותינו רעבה ורטובה. ועוד. ועוד. (אפשר לשדרג לבשר אמיתי?)

אני אומר לו שכל הרעיונות יפים ויצירתיים אבל הבעיה היא שהיא לא שם.

 ומי אחראי שהיא תהיה שם? אני.  

מה שהלך בקלות עם נשלטות אחרות קשה ומורכב עם האישה שלך. זו שאתה עושה כלים לידה וזו שנותנת לך הוראות מדויקות לגבי תבשילים. רק מתי צריך להוריד מהכיריים. אני רחוק מלהיות הבשלן הרומנטי. השף העירום. אני טוב באכילה.

 מצד שני, לא צריך להוריד רגליים מהשולחן בסלון. היא מרשה לי. 

אנחנו כל כך רחוקים ממי שהיינו. אני אומר לו שהיא היתה הנשלטת הכי טובה שלי. אני משער (כאילו היא לא אמרה לי את זה אתמול) שהייתי השולט הכי טוב שלה. עשינו דברים מדהימים ביחד. דברים שרק אינטימיות כה גדולה יכולה לאפשר.

מה שצריך זה אמון אמון ועוד אמון. 

ומה שצריך זה אימון אימון ועוד אימון.

והתנעה. כי בלי התנעה נוכל לדבר בתיאוריה.

אז נתחיל מבייסיק. כאילו לא עשינו דברים מוטרפים ביחד. כאילו לא שלחתי אותה ברכבות למשימות בלילות החמים של מישור החוף המהביל. וזה היה מבהיל. לפרקים. במובן הטוב של המילה. 

נחזור לבייסיק. מבוא לשליטה. שליטה מקופסה : "את לא מאוננת בלי אישור". הבנאלי אך הכרחי. להוציא ולחמם, 4.5 דקות.

 ונחזור לבחור לה בגדים.

 ונחזור לדיווחים במתכונת כזו או אחרת. 

יש פה שני אנשים רעבים לשליטה אבל לא יודעים לאכול אחד מהשנייה. לומדים מחדש.

והיא כבר לא נשלטת כמו שהיתה ואני כבר לא "שולט" כמו שהייתי. שנינו חווינו את זה בחוץ. ביחידות.

ואני רץ. ובק"מ ה-6 אני חושב עליה הולכת לבחור שהצבעתי עליו במסיבה ומפתה אותו לזיין אותה (עד כמה שאישה לא צריכה לפתות את היצורים הקרויים גברים לזיין אותה) ואפילו שהיא רחוקה מהעניין ואנחנו ממש לא שם, הזין שלי גדל בטייץ הקצרים השחורים. והזין מתחיל לעמוד לי תוך כדי הריצה.

 ניסיתם לרוץ ריצה ארוכה עם זין עומד? וממול אנשים.

ניסיתם לרוץ?

 עכשיו, אם מישהו רץ לך מול העיניים אתה מסתכל עליו. אוטומטית. כשאני רץ תמיד הרצים מסתכלים עליי ממול. כמוהם אנשי הכלבים והכלבות, אמהות עם עגלות וכד'. עגלות עם אמהות.

 והזין שלי ממשיך לצבור דם. אילו רק יכולתי ליישר אותו בתוך הקונדום סיננטתי הזה. אבל אני לא אפסיק לרוץ (קטע פנאטי של רצים).

 מצד שני אדם רץ עם זין עומד בטייץ זה לא מראה שכל תושבי ת"א יכולים לספוג בניחותא. 

אז רצתי עם זין עומד כק"מ וחצי. זין עומד וכבה לפרקים. מהבהב.

 המבטים של העוברים והשווים גרמו לי לאבד זקפה. אני לא פומבי כל כך.

 ממש כמו במבוך עם הסתומה שחבר שלה זרק על הספה ולא ידעה כל כך מה לומר אז יצא לה : "זה נעים לך"?

כן זה נעים לי.

היא נעימה לי. 

הטייץ הלוחץ לא.