שונות

דיברתי עם שני חברים שלא יודעים אחד על השני ושניהם דיברו איתי על מוות.

מה זה אומר עליי שיש לי חברים כאלה?

כלום.

הם מדברים באמת על פתרון.

האינסטינקט הראשוני שלי היה להוכיח אותם ולהראות להם כמה החיים יכולים להיות יפים.

יש הגות שלמה סביב הנושא הזה של לקיחת החיים של עצמך.

גם לכך שזהו פתרון טוב.

מצד אחד, אני רוצה לקפוץ ולומר שהם מפסידנים וזה קרב וכמו בכל קרב צריך לנצח.

מצד שני מבין את העייפות שלהם. זה קרב שהתוצאה בו ידועה מראש.

מי שלא דתי כמוני, מבין שהערך שלנו ושל חיידק הוא היינו הך, ואם מחר כל הכדור הזה יתאדה, תוך כמה שניות, זה לא ישנה כהוא זה ליקום. היקום ימשיך בלעדיי 7 מיליארד איש שנכון שכל אחד מהם היה עולם ומלואו, אך עם איונו של כדור הארץ ייעלמו כל העולמות הקטנים הללו. כל הטוב והרע שבכל אחד ואחד מהעולמות האלה ייכחד. זה לא ישנה יותר.

ואז חשבתי על עצמי. מה יקרה אם אני אמות?

כשלעצמו אני לא חושש מהמוות. יש לי מספיק חששות, המוות אינו אחד מהם. הדרך בה אמות היא זו שיותר מפחידה אותי.

 המוות הוא פתרון של כבוד לעיתים. במחלה קשה למשל.

לא חייבים לאחוז בחיים כדי לחיות בכל מחיר.

ופתאום קסם לי הרעיון של המוות. מה התכלית של החיים הללו? המאבק הזה, הבלתי נגמר. ההתמודדות עם עצמך המורכב ועם עוד אנשים, קקות לא פחות ממך ואפילו יותר.

ההליכה לעבודה, החזרה, הריצה אחר הנאות החיים, ההתמודדות עם הסבל המובנה בהם, החיפוש הבלתי נגמר אחר משהו שאפילו אני לא יודע לשים עליו את האצבע. מה המשמעות של החיים שלנו? יש להם בכלל? חשבתם על זה? מהי המשמעות של חייכם?

אם תאמרו שאין, זו גם תשובה טובה. אולי הכי טובה. 

שאתם חיים כמו חית השדה, רק חיה מודעת היטב לעצמה.

ואולי המודעות הזו היא אם כל חטא.

מרבה מודעות מרבה דאגה.

מצד שני גם אנשים לא חכמים במיוחד ונבערים מדעת יכולים להיות בדכאון. הסיפור של האיכר בשדות האורז המאושר זה חארטה. גם לו, לעיתים, נמאס מהחיים.

הריקנות הזו שמגיעה לעיתים שמסתירים אותה מעצמך בהרבה פעילויות שלכאורה מסבות לך עונג עד הנפילה הבאה. 

ואז נלחצתי מעצמי. מה אתה חושב על התאבדות? באמת? אז זהו שלא.

יש לי מלא תירוצים לא להתאבד.

הטוב בהם הוא שיש לי ילדים ואני חושב שלהתאבד זה המעשה הכי אגוצנטרי שאדם שיש לו ילדים קטנים יכול לעשות.

וכשהם יהיו גדולים?

גם לא.

אני סקרן מאוד לגבי החיים שלי.

למזלי. אז נכון שסקרנות גרידא, לחיים, היא פאסיביות ולא אקטיביות. אבל גם אם אהיה הכי אקטיבי שאוכל, עדיין זה לא ישנה את המשמעות או חוסר המשמעות שלהם. 

החיים בנאליים וגם מקוריים. זה משנה מה אתה יוצק לתוכם. ברור שזה משנה. או שלא. לחיות טוב. זו המטרה שלי. 

להתלהב מהדברים הקטנים בחיים. דווקא הקטנים הם אלו שמחזיקים אותי. אני אדם שמעריך יותר את הדברים הקטנים בחיים. 

אני מקווה שלא אתעייף מלהסתקרן.

או להתעייף בכלל. 

או להתעייף מלחיות.