אני יודע שזה לא קשור, אבל למה תמיד את במרומז תמיד, כאילו אם תהיי ישירה תאבדי מקסמך?
כאילו אם תהיי ישירה, מובנת וברורה והצד שמנגד יבין אותך מיידית הוא יאהב אותך פחות?
למה הכל מעורפל? כדי שתשאירי משהו לחשוב? ואולי איני רוצה לחשוב. לא כאן.
יש דברים שהם גם כך מסובכים וזה לא הזמן להיות מעורפל. אף פעם זה לא הזמן להיות מעורפל באלו.
אז תהיי ברורה בבקשה.
אם לא, לא אתן לך סטירה ולא "אשפיל" אותך. רק אשאל אותך שוב ושוב למה ואיך ואת תתפלאי שאני לא מבין. ואני אתפלא שאת לא מבינה שאנשים לא מבינים, שאני לא מבין.
ואת משאירה בכוונה קצוות פתוחים כדי שאשאל. ואין לי כח לשאול, אני רוצה שתגידי. באופן ישיר. אני רוצה שתשירי את זה. אפילו אם את חושבת שאת מזייפת. מעדיף זיוף ישיר וברור מפואמה מורכבת ובלתי מובנת. רפרוף אקדמי, בליל תודעתי. כל אלו יפים אבל לא לכאן. דברי ברור גברת.
אני מצטער שאני כך. זה בטח בגלל שאני שומע את האלבום החדש של ניק קייב בפעם השנייה. מה יש לאדם שמאבד את ילדו בן ה-15 עוד לחדש לנו בכאב?
אז הוא לא מחדש רק קורע אותי מבפנים, שוב.
מוציא את הכאב במוזיקה. נדמה שהוא יותר מפויס עם הכאב, אם אפשר להיות מפויס עם כזה כאב. אולי למד לחיות עמו.
את מוציאה את הכאב בעמעום?
אני לא הדימר שלך. טוב אולי קצת.
את רוצה שאתאמץ כדי שתרגישי מוגנת, אני מצטער אבל אני לא עד כדי חכם או בכלל. את יודעת שאני יכול להיות הכי טיפש שיש.
והכי חכם. אבל זה ממש נדיר שאני "הכי חכם" ולא שווה במיוחד. אני גם לא יודע, לעיתים, לסנכרן את זה למי, איך ומתי.
אני לא עצוב בכלל.
ואת?