"מה?"
-"היי, לפני שאת מנתקת לי, רק רציתי לשאול אם בא לך להפגש" הוא שאל את זה כל כך מהר לפני שהצלחתי להבהיר לו שאין לי כל כוונה לנתק. הבחור הזה מתמיד, מתקשר אליי כל יום, שואל מה שלומי,חשבתי לעצמי, למה לא לתת לו צ'אנס?
"לא," ואז חשבתי לעצמי שוב, כי אין לי כוח. "זה היום החופשי שלי, אין לי זין לראות עכשיו אנשים מעבודה."
"לך אולי אין זין, אבל לי יש והוא גדול" כן, הגנים של אבא שלך זו הסיבה למה אני צריכה לרצות לראות אותך. הגיוני. חבל שהוא לא מבין שהגניחות שלי באות כחלק מהתפקיד.
"נמאס כבר לשמוע על הזין הגדול שלך, מספיק אני צריכה לראות אותו כמעט כל יום, תן מנוחה. אני צריכה להתגעגע, לא?" הוא היה ברחוב, בקושי שמעתי אותו מדבר, צפצופים של מכוניות ואנשים שצורחים ברקע. אין לי מספיק סבלנות בשביל זה.
"טוב, נדבר כשתתקשר להציק לי שוב פעם"
-"לא, חכי רגע." הוא ממש צעק את זה "אני הולך למקום שקט, שניה" פתאום ההמולה של הרחוב נהפכה לקולות עמומים, כמו ששומעים את המוזיקה מתנגנת כשמורידים את האוזניות. "אני באמת רוצה לראות אותך היום, זה בלתי אפשרי?" הוא נכנס לתוך חדר מדרגות, אפשר היה לשמוע את ההד ואת הטינופת.
"לא, בלתי אפשרי. אני מאד עסוקה, אולי פעם אחרת. ביי"
-"פשוט, אני ממש קרוב לבית שלך, אפשר לומר ממש מתחתיו," לא... אין מצב. "חשבתי אולי לעלות אלייך." שתקתי, אפשר היה לשמוע אותו עולה במדרגות. כלב. "יש לי סרט"
-"איזה סרט?" באמת הסתקרנתי, שלא תטעו לרגע שאני מעוניינת, או משהו.
"קלאסי, כוסיות מוצצות 2. שמעתי שיש שם אחת מזה פצצה," אידיוט, ידעתי שהוא אידיוט. נכון שהוא נשמע אידיוט? הוא אידיוט. "סתם, נו. תפתחי את הדלת"
-"לא רוצה" אחרי כמה פעמים של "נו, תפתחי" סובבתי את המנעול, לחצתי על הידית וחזרתי למטבח. מה הוא רוצה ממני, לעזאזל כבר איתו.
"או! סוף סוף. את יודעת, זה כמו לדבר עם קיר איתך." אולי כדאי שבאמת תדבר עם קיר, הוא בטח יותר מתעניין בך ממני.
"אחלה"
-" נו, מה את עכשיו ככה? כבר פתחת לי. דיי, אני יודע שאת רוצה שאני אהיה פה" הבטחון העצמי הזה פשוט הורג אותי. למה גברים תמיד מרגישים שרוצים אותם. לא ייאמן.
"מתה שתהיה פה." גם מתה שתלך, אני נקרעת, ככה זה מזל תאומים.
-"והנה אני פה, לפעמים חלומות מתגשמים. הבאתי אלכוהול"
"ידעתי שתהיה שימושי, מה הבאת?" כן, אני אשתכר כל פעם שאני איתו. זאת פשוט נראית הדרך הכי טובה להחליק את זה. הוא הוציא בקבוק וודקה מהשקית וארבעה רדבולים. טוב, מקורי, הוא לא.
חצי בקבוק וודקה, שתי פחיות רדבול ופיצה אחת אחר כך, מצאתי את עצמי מדברת עם אידיוט בן 30 על ביסלי. ואז, הצלצול הגואל שהקפיץ אותי ממקומי ובגללו הפלתי את הצלחת לרצפה כשהיא נשברה לרסיסים.
"טוב מה אתה בוהה בי? תענה"
-"הלו? היא לא יכולה לדבר כרגע, מי זה?" ניסיתי לאסוף את השברים של הצלחת שהפלתי.
"זאת אמא שלך"
-"תגיד לה שהכל בסדר, אני אדבר איתה אחר כך"
"היא אומרת שהכל בסדר ושהיא תדבר איתך יותר מאוחר,"
הייתי צריכה לנחש שאם גבר עונה לאמא שלי זה לא יגמר בזה. "אני? סתם, חבר מהעבודה" זאת רק אני או שהם מפתחים שיחה על הסיבות שהוא אצלי?
"אוקיי, אני אמסור לה. לילה טוב" כשהוא הניח את הטלפון על השידה הוא נראה די מרוצה מעצמו, המבט על הפנים שלו נראה כאילו הוא שבע.
"טוב, מה היא רצתה?" הכל, רק תמחוק את המבט הזה, הכל. דחפתי את השברים לשקית הפלסטיק שהביא וביחד איתם גם את קופסאת הסיגריות שלו.
"היי! מה את עושה? תוציאי את זה משם. היא רצתה שאזכיר לך שמחר יש ארוחת ערב אצל אח שלך. יש לך אח?" הוא הוציא את הקופסאה מהשקית והדליק לעצמו סיגריה.
"אם מחר יש ארוחת ערב אצל אח שלי, כנראה שיש לי אח, גאון" לקחתי לו את הסיגריה באמצע השחטה שלו ומצצתי. "תדליק לך חדשה"
"חמודה, אמא שלך." הוא גנב את הסיגריה שלו בחזרה, עישן והחזיר.
-"אז למה שלא תציק לה במקום לי? היא גרה פה, בז'בוטינסקי"
"כי בא לי עלייך, וזהו."
"וזהו?"
-"וזהו."
לפני 14 שנים. 24 בפברואר 2010 בשעה 0:07
