אני אוהבת את הריח...

"בוקר טוב, נסיכה" הוא עמד בפתח הדלת שלי עם שקית קוראסונים שהריחו מחמאה וחיוך מטופש מרוח על הפרצוף שלו.
-"מה השעה?"
"שעה לקום, קחי" הוא הושיט לי את השקית ונכנס. הוא ישר רץ למטבח והעמיד מים בקומקום. אחר כך הוא נכנס לסלון, איפה שאני ישבתי עדיין מנסה לישון, מרוחה על הספה עם רגליים על השולחן.
"גם היום הבאת לי אלכוהול? או שאני אצטרך לסבול אותך פיקחת?"
-"אני חושב שתצטרכי לסבול אותי פיקחת, תפסיקי לשתות כל כך הרבה, זה לא בריא" מה שלא בריא זה לראות אותך יומיים ברצף.
"אני חוזרת לישון, ביי"
-"עזבי אותך לישון, בואי, תאכלי קצת קוראסונים"
"לא רוצה קוראסונים, רוצה לישון, לך הביתה תחזור בקיץ" קמתי מהספה והתנדנדתי כל הדרך למיטה שלי. עצמתי עיניים וריחפתי, פשוט נרדמתי תוך חמש שניות או פחות.
כשהתעוררתי הוא עדיין היה אצלי בדירה, הוא סידר, ניקה והכין קפה. אני יכולה להתרגל לזה.
"בוקר טוב, מה אתה עושה פה?"
-"עכשיו כבר צהריים, ואני רואה טלוויזיה" לקחתי את כוס הקפה שהייתה מונחת על שולחן האוכל, התיישבתי לידו על הספה והסתכלתי עליו. החלון היה פתוח אז כל מה שראיתי זה סילואט של הפרופיל שלו, עם שיער בהיר ופרוע, מגבת לבנה על כתף שמאל, לוגם קפה בסיפים ונאנח כשהוא בולע אותו.
"מה אתה רואה?"
-"סתם, לא משהו מעניין. מה את רוצה לעשות היום?" התשובה הראשונית שלי הייתה 'כלום', אבל אחרי שלוש שניות של מחשבה, או אי מחשבה, החלטתי להיות קצת יותר קופראטיבית.
"לא יודעת, מה אתה רוצה לעשות היום?"
-"האמת? כלום," בן זונה מעתיקן "חשבתי שסתם נהיה כאן, נראה טלוויזיה ונתבטל כל היום."
"למה אתה מדבר בלשון רבים?"
-"כי אנחנו זה רבים"
"כן, אבל למה זה אנחנו? מתי החלטנו שאנחנו זה ביחד ולא לחוד?" זה עיצבן אותי שהוא מדבר כאילו אני סובלת אותו. לאט לאט, וככל שחשבתי על זה , גם עיצבן אותי שהוא לא הלך אחרי שהלכתי לישון, הוא יכל לחטט לי ולחפש לי, הוא הרגיש כאילו זה הבית שלו כשבעצם זה הבית שלי. הוא צריך חינוך מחדש.
ישבנו ובהינו בטלוויזיה בערך שעה, בזבזנו 53 דקות מהחיים שלנו על שריפת תאי מוח ועישון סיגריות. לא פלא שאני פחות חכמה היום ממה שהייתי אתמול.
אחרי שהוא הלך לקנות חלב ושוקולד, הוא נכנס דרך הדלת כאילו הוא כבר רגיל אליה, זרק את המפתחות על שולחן הסלון, דילג מעל הרגליים שלי וחייך אליי חיוך רחב וערמומי כשהוא התיישב לידי.
"קחי," הוא הוציא מהשקית שוקולד חלב אוורירי "זה טעים".
-"אני בטוחה שזה טעים, אבל אני לא רוצה"
"למה לא? שוקולד זה טוב למצב רוח, אולי אם תאכלי את זה תפסיקי להיות כזאת כלבה ממורמרת."
-"אתה חושב שאני כלבה ממורמרת?" לא יודעת למה, אבל זה העליב אותי כשהוא אמר את זה. כאילו וזה לא מה שרציתי שהוא יחשוב עליי.
"כן. אני חושב שאת כלבה, המירמור זה בא והולך אבל הכלבתיות שלך תמיד שם, לא משנה אם מרגישים בה קצת או מרגישים בה יותר, היית כלבה ביום הראשון שהכרתי אותך ונשארת כלבה עד עכשיו, אבל זה לא משהו רע. זה מעמיד לי את הזין." ברגע שהוא אמר את זה שלחתי את היד שלי לבין רגליו לבדוק, אם הוא משקר או דובר אמת. וכשאחזתי אותו הרגשתי שזה נכון. משום מקום, התחלתי לנשק אותו, נשיקה ארוכה עם הרבה לשון, ושפתיים. כזאת שחונקת אותך. העפתי את שקית הניילון מעל ברכיו והנחתי את עצמי עליו, כשהידיים שלי עוטפות את צווארו והלשון שלי נודדת מן האוזניים לצוואר, לחזה.
אודטה אחת ושלוש פרסומות אחר כך, מצאתי את עצמי עירומה על הספה, מחכה שהוא יבוא אליי כבר. הוא הלך לשירותים, ואני נשארתי לבד, חרמנית ולא מסופקת. הוא תמיד יאכזב אותי ככה? התעצבנתי, קמתי מהספה ורצתי לשירותים, דפקתי על הדלת בעצבים עד שהוא פתח אותה.
"מה קורה?"
-"אני צריכה לשאול אותך את זה, עד שאני כבר מוכנה להזדיין איתך אתה מסתגר בשירותים כמו ילד בן 16? מה אתה עושה כאן? מדבר לזין שלך?"
"מה את נלחצת? הייתי צריך להשתין, בדיוק התכוונתי לחזור אלייך כשבאת ודפקת על הדלת כמו משוגעת. איפה היינו?" הוא שם יד אחת מסביב למותניים שלי והשנייה על החזה שלי, מתכופף לנשיקה.
-"עזוב, כבר לא בא לי" אמרתי כשקילפתי את הידיים שלו מעליי. "אולי כדאי שתלך" הוא הסתכל עליי במבט מהורהר, כאילו הוא לא מבין מה אמרתי לו עכשיו. עברו איזה 30 שניות עד שמישהו דיבר, בינתיים עשינו מלחמת מבטים בפתח השירותים.
"טוב ביי. מה אתה עומד פה סתם? קח את הבגדים שלך ולך" הוא תפס לי את היד ומשך אותי אליו. לא ידעתי בדיוק איך להגיב לכזה דבר, רציתי לצרוח אבל לא היה לי קול. ואז הוא נישק אותי, לא נשיקה אגרסיבית או רטובה. נשיקה רומנטית כזאת, רכה ועדינה. הוא החזיק את התחת שלי ורומם אותי למעלה, תפסתי אותו עם הרגליים כשהוא הוביל אותנו למיטה.
כשהוא נכנס לתוכי הרגשתי את כל הגוף שלי מתמלא לאט בבטון, נהייתי כבדה ומשותקת. היה לי טוב, להרגיש אותו, הנשימות שלו עשו בי צמרמורת. איך שהעור שלו נגע בשלי, הגוף שלי ליטף את שלו. זה היה כמו רכבת הרים, עם מעלות וירידות, פעם אחת הייתי למעלה ופעם אחרת למטה. כשהוא חיזק את תנועתיו הייתי יכולה להרגיש את העצמות שלי רועדות והאיברים שלי מתכווצים בכל חדירה, כשהוא הוא היה עדין הכל התרחב לי, העיניים, הבטן, האגן. הרגשתי בטוחה כשהוא היה מעליי וחשופה כשהוא היה מתחתיי. רוב הזמן העיניים שלי היו עצומות והצלחתי להרגיש הכל פי שלוש. את הליטופים, השריטות, החדירות והנשיכות. גמרתי שלוש פעמים, שלוש פעמים יותר מידי.
אחרי זה הוא הדליק סיגריה ונתן לי למצוץ אותה מבין האצבעות שלו. הייתי שמחה כששכבתי שם, באלכסון כשהראש שלי מתמוטט מחוץ למיטה לכיוון הרצפה, הרגשתי איך הוא זז לידי מבלי לראות אותו. המשקעים במזרון היו נעימים והריח של זיעה שמתייבשת עטף את החדר, וכלא אותנו בתוך הזיון שלנו. זה היה כלא מיוחד, תא מעצר שלא יכולתי להשתחרר ממנו אבל גם לא רציתי. הייתי כבולה אליו בשלשלאות בלתי נראות, כל מגע מקרי בגוף שלי בשלו הכתים בי צלקת של יופי וסקס.
"שיט!"
-"מה קרה?"
"ארוחת הערב, אצל אח שלי, היא עכשיו. אתה צריך ללכת, אני צריכה ללכת." התרוממתי מהמיטה במהירות והתחלתי לחפש את הבגדים של אתמול על הרצפה. כשראיתי שהוא לא זז ממקומו התעצבנתי. "אתה מתכוון להשאר אצלי בבית אפילו כשלא אהיה בו? קום, תתלבש ולך. אני צריכה לעוף מפה" הוא קם והלך לסלון להתלבש. תוך חמש דקות הייתי לבושה, תפסתי אחת מהגומיות על השידה אספתי את השיער בדרך לסלון, שם הוא חיכה לי, לבוש.
"יופי, בוא נזוז" גנבתי את התיק והפלאפון מהרצפה, פתחתי את הדלת וחיכיתי שיצא, כשהוא יצא סגרתי אחריו את הדלת, נעלתי ורצתי במורד המדרגות. כבר לא היה איכפת לי אם הוא מאחוריי או לא. עד שהוא קרא לי.
"מה עכשיו? אני ממהרת, נו בוא כבר, אני אקפיץ אותך הביתה" יצאתי מחדר המדרגות וחיפשתי את האוטו, זה בדיוק הזמן שאני צריכה לשכוח איפה חניתי. הוא התקדם אחריי בקצב של צב.
נכנסנו לאוטו וטסנו. כשעצרתי ליד הבית שלו לקח לו זמן לצאת, כל הנסיעה זה היה נראה כאילו הוא רוצה להגיד משהו.
"אני חושב שאני מתחיל לחבב אותך יותר ממה שמותר" הייתי המומה, לרגע שכחתי שאני צריכה ללכת לאח שלי. "נדבר" הוא אמר כשפתח את הדלת ויצא.
-"כן, נדבר."