אני אוהבת את הריח...

הסתכלנו אחד על השנייה במשך כמה שניות, דקות, שעות. שחזרתי את הפנים שלו לתוך המוח שלי, נזכרתי ברגעים שהיו ולא יהיו עוד... אלא אם...
ניגשתי לדבר איתו, מפתה כמו תמיד, טיזרית מושבעת. בירה ביד אחת סיגריה ביד השנייה ושיער פזור חפוף בקרליין. העיניים שלי כבר היו מרוחות באיפור מתחילת הערב, אבל זה לא נראה לי הפריע. חידשתי את האודם, אדום בוהק כמו תמיד. הוא יושב על הספה המזוהמת, כולו נינוח עם כוס פלסטיק חצי מלאה בוויסקי. חייכתי אליו בזלזול כשאמרתי "מי אמר שאין לכם תקציב" עד שהוא איתר מאיפה הקול שלי בא, אלוהים יעזור לו. "תקשיבי" הוא אמר במבוכה "זה היה או להשקיע בכוסות ולשתות וודקה או להשקיע בוויסקי ולשתות מזה" נו, חתיכת טמבל,וזה אומר שיש לכם תקציב? "אני חושב שהחלטנו נכון" איזה חמודים הגברברים האלה שלא מפנימים את האמירה – תהיה יפה וסתום.

היה משגע, כל הזיכרונות מפעם, כל הבדיחות הישנות וכל הסיפורים הלעוסים – שוב פעם הציפו את המתח בינינו. ידעתי שזה יגמר או אצלי או אצלו, קיוויתי שאצלו. הוא נשאר אותו קיבוצניק חרמן, עם חפיסת נובלס בכיס הימיני חבילת גפרורים בשמאלי, והחיוך המלוכלך שחושף שיניים מצוחצחות. הוא כמעט הצליח לעבוד עליי שהוא ג'נטלמן כשנתן לי את החולצה שלו כשהיה לי קר, אבל מה החולצה שלו עוזרת לי אם גם לה יש שרוולים קצרים? עכשיו כל היפי נפש למיניהם יגידו "העיקר הכוונה" בתחת שלי, עם הכוונה שלו אני לא יכולה להתחמם.
נכנסו לאוטו ונסענו אליו, כמו שצריך,אני אומרת. החולצת טריקו שלו אפורה כזאתי עם הדפס מחוק מאחורה, חולצה קיבוצניקית ממוצעת, הג'ינס החצי קרוע שלו וד"ר מרטינז בצבע קקי בהיר שאימא שלו קנתה לו בטיול שלה לאירופה.

באוטו שלטה שתיקה מעצבנת, מהשתיקות האלה שפשוט בא לך לצעוק "אז מה.." אבל אתה מתחרט ברגע האחרון כי זה מטומטם. הוא שם את הרדיו איזה-מהלך מפגר. טוב, לפחות אני לא אתפגר מרוב שעמום עד האורגזמה הבאה שלי.
"אז מה...." הוא פלט, כשאני מתפוצצת מצחוק, באמת שלא יכולתי להחזיק את זה בפנים. זה התפרץ החוצה, אני מסתתרת מאחורי היד שלי כשאני לאט, לאט מאדימה מרוב צחוק, הוא נעלב או משהו, כי הוא ישר שתק והסתכל על הכביש.
"לא השתנית" אמרתי לו מבעד לדמעות "למה שאשתנה?", הוא ממלמל לעצמו, "ממה הסקת שלא השתניתי? בגלל שאמרתי אז מה?" איזה חפרן. "בגלל שנשארת טמבל כמו פעם" המילים צולעות לי מהלשון בזמן שאני מנגבת את הלחיים. "זה רע?" הוא שאל במין תהייה תמימה שכזו, "לא רע, בכלל לא, בגלל זה אהבתי אותך" כלבה מטומטמת, בגלל זה אהבתי אותך? את לא יכולה לסתום את הפה שלך? תנגבי, תנגבי את הלחיים שלך, חתיכת פוסטמה. וכמובן אחרי הערה כזו באה תגובה הולמת ומעצבנת לא פחות: " וואלה".

נראה לי שאחרי דו שיח מרשים כמו זה שנינו עשינו הסכמה כללית ודוממת: לשתוק. הגענו אליו הביתה אחרי חצי שעה של שתיקה, שנים עשינו את אותן טעויות, שנים התגברנו עליהן יופי. יצאנו מהאוטו, עלינו על המרפסת ועמדנו מול הדלת. עמדנו משהו כמו ארבע דקות אחד ליד השנייה עם רווח של 30 ס"מ בערך, מסתכלים על דלת שחוקה בצבע כחול.

החלק הזה של הקיבוץ שומם בשעה כזאת של הלילה, בדרך כלל בצד השני יש את המתנדבים חולבים פרות או משהו דבילי אחר, אז איש לא עובר בשביל.
"בואי, בואי נשב" הוא גמגם לו כשהוא מצביע על הפוף. "יש כאן רק אחד" אמרתי עם חיוך, כשהוא עונה בטון מתחכם "נכון," החיוך שלו נטף סקס, "אני אשב על המעקה" בכיף, התחת שלך יקפא בזמן ששלי יתחמם על הפוף. הוא התיישב מצד הפוף, כמעט לידי. החלפנו מבטים כשאני מורידה את החולצה שלו.
הדלקתי סיגריה, שנינו בהינו בעשן כאילו והיה הסכין שחותכת את המתח, מרותקים על ידו. "אל תזרקי את הפילטר מעבר למרפסת" איזו פולניה הוא גדל להיות, "למה לא?" שאלתי כשלחצתי את הסיגריה לרצפה המרוצפת שיש ישן "כי זה קיבוץ נקי" הוא אמר כשהוא פלט איזה גיחוך. זרקתי את הסיגריה על המעקה "כאן זה בסדר?" חייכתי. "לא, אבל אף אחד מאיתנו לא הולך להרים את זה ולזרוק לפח, נכון?" הוא נשמע קצת מיואש בתגובה.

אחרי כמה מבטים מובכים ומיואשים, השקט הקיבוצניקי הזה עשה לי חרדות.
התגלגלתי מהפוף אל הרצפה והתיישבתי על ברכיי, בין הרגליים הפתוחות והמזמינות שלו. הנחתי את ידי על הברך שלו כשלחשתי בחצי לעג "אתה לחוץ?" כשהוא ענה עם חיוך מהסס שהניב שיניים במחווה שקטה "לא". ליטפתי אותו במעלה הרגל, "ועכשיו?" לאט, לאט התקדמתי למעלה כשאני מתרוממת לפי הקצב. הנחתי את ידי בין הרגליים שלו כשהוא נתן קפיצה קטנה ואינסטנקטיבית, חייכתי. "ועכשיו, אתה לחוץ?" התשובות שלו נהיו יותר ויותר שקטות.
עכשיו כבר התרוממתי לגמרי מהרצפה, סגרתי את הרגליים שלו והתיישבתי מעליו, החלקתי את הידיים שלי מתחת לחולצה שלו כשאני מרימה את הצד הקדמי שלה ומעבירה אותו מעל הראש שלו ומכסה לו את הפנים.
קרבתי את השפתיים לאוזנו ולחשתי "לחוץ?" עכשיו הוא כבר לא דיבר.
סגרתי עליו עם הרגליים שלי, הצמדתי אותו אליי ונעלתי עם כפות רגליי. הנחתי את השפתיים שלי עליו, כשהוילון טריקו מפריד בינינו, נשפתי עליו אוויר חם, ליקקתי את קווי המתאר של השפתיים שלו ונישקתי.
הציפורניים שלי ננעצו בגבו, השיער שלי דגדג את הכתפיים שלו כשאני מטה את הראש לכיוון אוזנו:

"אתה לחוץ?"