כזאת אנוכי

האיש הביט בה בדממה אך היא דימתה לראות צל של חיוך בזויות פיו.
היא המתינה במתח שידבר, הדממה מעיקה עליה.
לבסוף, אחרי זמן שנדמה כנצח, דיבר.
"את צודקת" הוא אמר
"הארמון הזה שייך לי
וגם הגן
וכל אשר בו...
אבל אל לך להצטער שפלשת לתחומי כי גם את
כמו הפרחים, העצים, הציפורים שבגן
וקירות הזכוכית
גם את שייכת לי..."

"אני?" נדהמה המלכה. "לא אדוני... הינך טועה. אני הרי שייכת למלך...שם, בארמון ההוא.."
אך קולה רעד ובגד בה והיא נשתתקה.

כאילו במקום תשובה, החלה מוזיקה חרישית נשמעת.
כל כך חרישית, כל כך מוחשית. כאילו היה ניתן למשש אותה בעוברה על פניך.
והיא הלכה והתגברה.
המלכה עצמה את עיניה והרגישה את האויר נע סביבה במקצב הצלילים
לפתע הבינה
שזה לא האויר נע
אלא גופה שלה
מתנועע ומרקד
ללא שליטה, ללא הכוונה מצידה
כמו היתה בובה תלויה על חוט...
היא ניסתה להתנגד, אבל המוזיקה היתה חזקה ממנה
וגופה ציית לפקודות נסתרות
הרחק מהישג ידה...
היא נכנעה
הרפתה
פחדיה נעלמו.
ולפתע
משהו קרה.
ברגע אחד חדלה להיות בשר ודם, גוף ארצי המציית לחוקים פיזיקליים.
היא היתה כולה מנגינה מרחפת
וכמוה, גם היא, באויר...
היא רקדה כמו שמעולם לא רקדה: בתנועות שמעולם לא ידעה שקיימות בה
כמו נוצרה מתוך הצלילים עצמם,
ובכל רגע ורגע צורתה משתנה.
המוזיקה הלכה והתגברה, נושאת אותה איתה
מבעד לדלתות הזכוכית, אל הגן ופרחיו, אל הלילה הבשום
היא היתה מאושרת.

אט אט חזרה פנימה, ריחפה עוד קצת בחלל האולם הגדול, מתענגת על הצלילים שהפכו להיות רכים וענוגים
ולפתע הכל נפסק.
המוזיקה פסקה, היא צנחה אל הרצפה
למרגלותיו של האיש.

היא הרימה אליו עיניים נפעמות.
"זה אתה..." לחשה.
הוא חייך אליה.

"כן" אמר. "זה אני.
אני הוא אדונך וגופך שייך לי.
ברצותי ירקד וברצותי ינוח...
כמו הגן ופרחיו, הציפורים וקירות הזכוכית
גם את - שלי."

האיש הרים את ידו ומתוך קסם, גופה ציית לפקודה והתרומם.
"לכי עכשיו.
חזרי אל ארמונך.
וכשאקרא לך תבואי שוב"

המלכה נבהלה. "חכה רגע..." היא ניסתה לומר," יש כל כך הרבה מה להגיד.. מה לשאול..."
אבל האיש השתיק אותה במבטו
והיא השפילה את עיניה.
"עלייך ללכת עכשיו. לחזור אל המלך. השאלות יחכו וגם התשובות. לכי"

רגליה פסעו לאחור מעצמן, מושכות אותה אל הגן ואל השער הפתוח
ושוב נסחפה בלי לדעת איך ומה
בדרך חזרה.

ובחדרם,
המלך ישן.
לא יודע, לא מרגיש.

היא שוכבת במיטתה ושוב איננה שייכת לאיש
ופחות מכל- לעצמה.