לפני 10 שנים. 7 בינואר 2014 בשעה 21:14
גבירתי היא תמיד "גבירתי".
אבל אני, לא תמיד"גורי". זה תלוי בה. לפעמים, למשל, אני גורבסקי.
ואתמול, כנראה שהיתה במצב רוח מיוחד, ואני מוניתי לגרוזיני של כבוד בשם גורלשוילי.
אחריו, הופיע הדודן השוודי - גוריקסון.
כנראה שהאוירה הבינלאומית משכה עוד תיירים, כי גבירתי קראה גם לגוריק-סאן.
אני נזכרתי במשפחה מהאיים הבריטיים, וקראתי לגוריילי מדאבלין, ולמק-גורי, שהגיע בחצאית משובצת, נודף ריח של מק'אלן בן 12 שנה.
אנחנו לא מדברים צרפתית, אז לא לא קראנו לזאן-גורוא, אבל ואן דר גורי קפץ מאמסטרדם. כן, גם הוא תרם משהו למסיבה.
ואז כולנו, נשכבנו על השטיח שליד המיטה, וליוינו את גבירתנו עד שנרדמה.
ובבוקר, גבירתי נזכרה ששכחה לקרוא לנציג ההודי - לגורו !
