מה יש גורי ?" שואלת אותי גבירתי, ואני מבין ש...
מבין ששוב שקעתי, אל אחד הרגעים האלה, שהמבט שלי נח על עיניה של גבירתי, ואני מתבונן בהן כמוקסם, כמו בפעם הראשונה שראיתין.
"על מה אתה חושב גורי ?" היא שואלת אותי, ואני, לא מצליח לענות.
כי הראש שלי כל כך ריק, ברגעים האלה. יש בי רק אושר כזה, פשוט, והשתייכות. התמסרות. והמון...
ואיפשהו, אני קצת מתפלא שהיא שואלת.
גבירתי החכמה, זאת שקוראת אותי תמיד כמו ספר פתוח, ודווקא עכשיו, היא לא מצליחה ? כשהכל כל כך פשוט, והלב שלי מלא רק בה ?
מילא, כשאני שומע אותה שרה במכונית, והיא לא יכולה לראות את המבט המאושר והמרוגש שלי, ואת העיניים הנוצצות.
אבל עכשיו ?
כשהעיניים שלי נפתחות לשלה, וכל מה שהן אומרות זה רגש אחד פשוט ומורכב ...
ואז אני מבין :
היא יודעת. וגם אני יודע. היא רוצה גם שאגיד. לקבל את זה בחוש נוסף.
"אני כל כך אוהב אותך, גבירתי", אני אומר ומחייך.
טמבל, כבר אמרנו ? :-)
