לפני שנה בדיוק, קיבלתי הודעה פרטית. לקבל הודעה פרטית משולטת היה עד אז מאורע נדיר למדי אצלי, ומטבע הדברים מייד עורר גל של ציפיות ופנטזיות, אבל גם בדמיון הפרוע ביותר שלי, לא יכולתי לשער לאן תיקח אותי ההודעה הזו.
כבר במילים הראשונות, התחלתי להבין שהכרתי אשה מיוחדת ונדירה, גבירה אמיתית, שתיקח אותי ותוביל אותי למסע ארוך ומרתק, כזה שאלמד בו על עצמי, ועל מהות יחסי השליטה, יותר משחשבתי שאדע אי פעם.
האם היה לי אומץ לצאת אל המסע הזה, אם הייתי יודע מראש לאן ייקח אותי ? כמה ישנה אותי ?
לא בטוח.
אני מצטמרר לחשוב על הפחד שהיה קרוב כל כך לגרום לי לוותר על הכל, להתכנס בחזרה אל אזור הנוחות שלי, המוכר והבטוח.
כן, אם הייתי עושה כך, היו נחסכים ממני הקשיים שבמסע המופלא הזה. הרבה רגעים של כאב פיסי, אבל בעיקר נפשי. הרבה ויתורים קשים וכואבים.
אבל כל זה הוא כפסיק לעומת האושר שהייתי מפסיד.
רגעים של התעלות שלא שיערתי שאוכל להגיע אליהם. מקומות שגבירתי הוליכה אותי אליהם ביד בטוחה, ואני אפילו לא ידעתי כמה חזק הצורך שלי להגיע אליהם.
זו היתה שנה מרתקת, בה לימדה אותי גבירתי את השמחה שבכאב, את השחרור שבכניעה. חשבתי אולי שאני יודע מה אני רוצה, ולאן אני הולך, אבל רק היום, עם ניסיון של שנה אני מבין כמה מעט ידעתי.
אני מביט לאחור, ורואה איזו דרך עברתי מאז. ואני גאה. גאה במה שהצלחתי לעבור, וגאה שנבחרתי, שנמצאתי ראוי בעיני גבירתי, להיות זה שהיא מובילה בדרך הזו.
אבל אם אני צריך לבחור מהו הדבר האחד שלמדתי יותר מכל, שהיה עבורי השינוי, ההפתעה הגדולה ביותר - הרי זה מה שגבירתי לימדה אותי על אהבה.
למדתי איך האהבה יכולה להופיע פתאום בצורה מפתיעה, ושונה כל כך מכל מה שידעתי וחשבתי.
איך היא מצליחה לצמוח במקום שחשבתי שאמצא בו רק משחקים של כח ושל תשוקה.
למדתי על האהבה ככח רב עוצמה, שיכול לגרום לי לעשות דברים שלא חשבתי שאעשה, ובו בזמן לגדול ולהתעצם, להביא אותי לשיאים של רגישות ועדינות.
אין לי ספק שללא האהבה שצמחה ביני ובין גבירתי, לא היינו מצליחים לעבור כמה מהרגעים הקשים ביותר שעמדו בפנינו.
רגעים בהם שאלתי את עצמי "בשביל מה אני צריך את זה ?" ואז, דמיינתי את עיניה של גבירתי נחות עליי, כשבהן המבט המאושר, האוהב והגאה שלה...ובבת אחת ידעתי למה.
רגעים אחרים, בהם טעיתי טעויות גסות, שגרמו לה צער ואכזבה גדולים כל כך, ושרק בזכות האהבה והסבלנות האינסופיות שלה, היא הצליחה להרים את סנטרי, להישיר מבט אל עיניי המושפלות, ולהגיד לי "סלחתי לך גורי. אני מרשה לך להמשיך לאהוב אותי..."
והנה, איכשהו, כשמסכמים את כל הרגעים האלה, מבינים שחלפה לה שנה. אז כן, זאת היתה שנה נפלאה, גבירתי.
ואני פשוט רוצה להגיד לך - תודה !
שנתחיל עוד אחת ? :-)
