גבירתי רגועה, נשכבת על צידה, ותובעת ליטופים.
אני נשכב מאחוריה ומלטף. ואז קובר את פניי בצווארה, ומוסיף קצת נישוקים קטנים.
כל כך טוב לי, שאני מרגיש שהמוח שלי ריק לגמרי. אינו מבקש דבר, לא מאמין שיוכל להגיע למקום טוב יותר מזה שהוא נמצא בו כרגע, אז למה שיתאמץ בכלל ?
"דבר", היא מבקשת. "אל תשתוק לי".
אבל המילים לא באות למוח המרוקן. אז היא מדברת במקומי.
והיא מספרת לי עד כמה היא רוצה לשכב מול עיני עם גבר אחר.
אולי הוא לא יהיה נשלט בכלל. ואפילו לא שולט. סתם ונילי שלא מבין עיניין, ולא יכול אפילו להבין מה יש לזוג הזה, ולמה הגבר הדפוק הזה מוכן בכלל לסבול את הסיטואציה המוזרה כל כך .
"אתה תעמוד שם בפינה, ורק תסתכל עלינו" היא ממשיכה. "ואני ארשה לך לאונן. בהתחלה אתה לא תרצה, אבל כשתסתכל עלינו, לאט לאט, אתה תתחיל להתגרות. ויבוא לך, אני יודעת..."
והיא יודעת. בהחלט יודעת.
כן, איכשהו המילים שלה נכנסות בדיוק למקום הנכון, ואני באמת מתחיל להתגרות, מרגיש את ההתקשות שלי מול גופה הנצמד אלי. הישבן מתפתל לו בשובבות, כשהמילים הקשות ממשיכות להגיע...
"אתה תתקרב אליי, ואני אמרח אותך בקרם" היא מתארת. "תעמוד קרוב ותראה איך אני נהנית כשזין זר, גדול יותר משלך חודר אליי..."
לא, אני לא יכול אפילו לדמיין את התמונה הזאת. היא קשה לי כל כך...
אבל למה לעזאזל עומד לי עכשיו ?
אני מנסה לדמיין את חוסר האונים שלי. את תחושת הזרות, הלבד הזה שלי כאשר גבירתי מתענגת עם אחר, אבל בו בזמן אני שומע קולה של גבירתי הלוחש באוזניי, מספרת לי כמה מגרה אותה הסיטואציה...וזה כל כך מגרה גם אותי...אוף !
(אפילו לכתוב על זה עכשיו, כמה ימים לאחר הרגע, מרים לי אוהל קטן במכנס. גבירתי קוראת על זה בחלון השני ומחייכת את החיוך הקטן ההוא.)
אני נצמד אליה, ומתחכך בה, כשישבנה נענה לי ונצמד אליי במחול פיתוי קטן משלו, אבל המילים הקשות לא נפסקות.
"אתה תתחנן לגמור" היא מספרת לי. "תבקש ממני שוב ושוב, עד שההגבר שמזיין אותי יגיד לך לסתום" היא ממשיכה.
"ואחרי שאגמור, והוא יגמור בתוכי, אתה תנקה אותי טוב טוב עם הלשון..."היא ממשיכה בקול מתפנק, ובחיוך קטן. "וגם אותו. כן . אתה תרגיש את הזין עם כל המיצים שלנו ממלא את הפה שלך..." היא מוסיפה בלי לרחם עליי.
ואני יודע שאקבל את זה. יכול לראות את עצמי עושה את זה בשבילה.
"כן גבירתי" אני עונה.
"מי אתה ?" היא שואלת.
"אני הזונה שלך" אני עונה, ולא מבין איך אפשר להרגיש כל כך הרבה בושה וגאווה גם יחד.
וכבר אז, אני יודע שהתמונה הזו לא הולכת להרפות ממני בימים הקרובים.
וכשגבירתי מרשה לי לאונן יומיים אחר כך, זה הסרט שאני בוחר לראות, מרגיש בשבילה ולידה, כמעט כאילו הסשן לא נגמר עדיין.
ויש לי הרגשה שהוא באמת רק מתחיל.
