עור מחוספס וקול חלק

אז כתבתי שג'נטלמניות היא אחת התכונות החשובות לגבר.
ולא שאני כזה, אבל אף אחד לא מושלם. בינתיים ג'נטלמניות היא תכונה נערצת.
שליטה היא כח. גבריות היא כח. גם נשיות, אבל כח מסוג שונה.
להיות ג'נטלמן זה לקחת את הכח הזה ולהשתמש בו עבור מישהו אחר.
לקום עבור אשה שמנה ומכוערת באוטובוס, אפילו שאין לה מושג למה קמת עבורה.
לפתוח את דלת המעלית עבור המוזרה ההיא ממחלקת הגרפיקה אפילו שמעולם לא דיברתם.
לא לייחל לשום דבר בתמורה, אפילו לא לדבר הפעוט ביותר: הכרת תודה.
ובהערת אגב אוסיף שג'נטלמניות לא מופנית מגברים כלפי נשים, היא גם מופנית מגברים כלפי גברים. גם מגברים כלפי הסביבה.
על פניו נראה שלהיות ג'נטלמן מנוגד ללהיות דום: אם אתה שולט והעולם הוא עפר לרגליך, אין צורך להתחשב באחרים. רק שאז אתה הופך לאגואיסט, לחסר מצפון. אז אתה מבין שהכח באמת משחית.
ג'נטלמניות ושליטה משלימים אחד את השני. הגבר המושלם יודע לשלב בין השניים, והכי חשוב: יודע מתי להיות מה. אני לא מושלם, גם אף פעם לא אהיה. אבל תמיד אנסה להשתפר, יותר מזה אי אפשר.
מקיאוולי כתב ששליט צריך לשלוט בעם שלו בשילוב שם פחד ואהבה. קצת להכאיב וקצת ללטף. נראה לי שאת ההקבלה לעולם היחסים תוכלו לעשות לבד.
אבל זה לא הכל. ג'נטלמניות היא לא הכרחית רק מטעמים פרקטים.
ג'נטלמניות הכרחית כי היא ביטוי של כבוד לאחר, שבא לידי ביטוי במנהגים ישנים. לכבד אחרים זה להיות אדם. להיות ג'נטלמן זה להיות אדם.
ובאיזשהו גיל זה מכה בך, ואז אתה מבין למה התכוונו כל החיים כשדיברו על בגרות:
פאק שליטה, פאק מערכות יחסים ופאק זיוני שכל,
קודם כל תהיה אדם.