עור מחוספס וקול חלק

עדיין בעיר הזרה, למי שתהה, והיא כבר לא כל כך זרה לי.
מיד גם אחזור אליה, אבל אני חייב לכתוב כמה מילים על ענייני היום.
אני עוקב מרחוק אחרי מה שמתרחש בארץ, וממש עכשיו באונליין גם אחרי המשט שיגיע או לא יגיע לחופי עזה.
בלי קשר לפוליטיקה, אני תוהה איך נראים החיים של אותם אנשים ספק אקטיביסטים ספק הזויים על הספינה. ובלי קשר לפוליטיקה, פתאום עלתה בי המחשבה שהחיים החדשים שלי נראים כמו המשט הזה. נמצא בשום מקום, במציאות די הזויה, קצת מנותק וקצת לא נורמלי, וכמו אותם אנשים, גם לי אין באמת מושג לאן אגיע בסיום המשט הפרטי שלי בעיר הזאת.
והחיים שלי העיר הזאת הם משט בעיקר כי אני לא מכה שורשים בשום מקום. אני רואה ועובר הלאה, צף על רכבות ותחושות. הכרתי המון אנשים ונשים, אבל לאף אחד לא נקשרתי. אני לא רוצה. כתבתי בפעם הקודמת שאני כמו השטן, מסתובב ברחובות מבלי שאף אחד יודע עלי כלום. רואה לתוך אנשים ונשאר בחשכה. נדמה לי שקצת התאהבתי בדימוי הזה, ועכשיו אני עושה הכל כדי לתחזק אותו. אולי בגלל זה אני לא מחפש כרגע חברה, אפילו לא מישהי שאפשר יהיה להגיד עליה שאנחנו יוצאים. כל מה שאני רוצה זה להשאיר מאחורי שובל של בחורות שיתגעגעו אלי.
יש פה קצת יותר מהסיפור הרגיל של גבר שרוצה רק לזיין כמה שיותר בחורות בפרק זמן נתון. אני לא רוצה רק לזיין, אני רוצה לכבוש בסערה. להיכנס לחיים של מישהי לכמה ימים, להסעיר אותה ולהעלם לאנונימיות שממנה הגחתי. בלי להיקשר, בלי לבנות, בלי לפתח הרגלים. אני מתחמק מהכל: מיחסים, מקרבה, מהשתקעות פה. אפילו לכלוב אני כבר לא נכנס, כי גם להיות פה זאת מערכת יחסים. כתבתי בסוף הפוסט הקודם שגברים משיגים את העוצמה שלהם מהסביבה. אתה הרי צריך לשלוט בכל מה שנמצא לידך - באשה שאתך, בחפצים שלך, בכסף שלך. ככה אתה משיג את הכח שלך. ככה אתה בונה לעצמך דימוי שתוכל לקום איתו מחר בבוקר. ככה אתה מרכיב את המשקפיים שדרכם אתה רוצה להסתכל על עצמך. זאת הסיבה שאתה רוצה אישה יפה, מכונית יקרה ובית מפואר.
ובסופו של דבר הכל הוא הצגה. החיים שלי פה, הדרך שבה אני מקסים בחורות והדרך שבה אני נעלם. אני מתרחק מכל מה שמריח כתחילתו של קשר כדי לא לפגוע בתדמית שבניתי לעצמי. התדמית הזאת גורמת לי ללכת ברחוב עם ראש מורם. היא שקרית, כמובן, אבל לראשונה בחיי - לא אכפת לי. תמיד סלדתי מתדמיות, ראיתי בהן משהו צבוע. האמת, כך חשבתי, מסתתרת תחתיה. וייתכן שזה עדיין נכון, אבל מעטים האנשים שראויים להגיע לאמת. כל השאר צריכים להיות מוזנים מתדמיות. הרי גם המקום הזה, עם כל האדונים, השפחות, הנשלטים והשולטות, כולו תדמית אחת גדולה. כל אחד מאיתנו, כל אחד ממכם, בונה פה לעצמו אישיות בהתאם לאיך שהיה רוצה לראות את עצמו.
החיים שלי הם הצגה, בדיוק כמו ששליטה ונשלטות היא הצגה. בינתיים, כמו שאומרים האמריקאים, ההצגה חייבת להימשך.