|
|
|
נומי מכה בשלישית, אני רק מצטטת (אז לא להתנפל עלי):
1. "חומוס בפה, מצוין. חומוס באוזן, רע מאוד. בגלל זה המציאו את ה- GPS
2. "קולר לנשלטת זה כמו גזר לקרפיון. בולט למרחוק, מיותר להפליא, וחסר טעם."
לפני כמה זמן פרסמתי כאן בלוג מתלהם (ובצדק) אודות בחור שטען כי גובהו 1.93 והוא יודע להלחם.
הכותרת היתה 193 ס"מ של זבל, או משהו כזה.
היום אני מביטה בבלוגים החדשים, ומגלה כי אחד, עיני שטן שמו ושיווי משקל שם בלוגו, בדיוק כתב שזהו גובהו ושיש לו נסיון בלחימה.
למען הסר ספק וכדי לא לפגוע חלילה בשמו של עיני שטן - זה לא הוא.
אני כתבתי על מישהו אחר, ואלוהי המקריות רצה ואיפשר את צירוף המקרים.
זהו, מרגישה צדיקה.
ועוד ממכמני הציטוטים של נומי:
"למדתי תורת היחסות אצל פרופסור גוטפרוינד. לא הבנתי כלום. אבל אז יצאתי עם אחת, נראתה טוב אבל סתומה לאללה. אחרי הסקס היא התחילה לדבר ולדבר, וכל מה שאני רציתי היה שהיא תלך כבר הביתה. רק אז קלטתי: כשהאורך מתקצר, הזמן מתארך".
אז סיכמנו שלא מזכירים מילים כמו חלווה ונוטלה.
חושבים בריא, פלוס מינוס, ומצמצמים צריכת סוכרים.
הנה ההתמכרות החדשה שלי.
קלה לביצוע, בריאה וטעימה. אם אני יכולה, כל אחד יכול.
לוקחים חזה הודו, יש לו צורת פרפר ענקי. אני בדרך כלל משתמשת בחצי פרפר.
זורים עליו פפריקה מתוקה, פלפל שחור, מעט מלח וקצת אורגנו-טימין-מיורן,
כך שיהיה מצופה קלות.
מכניסים לשקית נילון (נקיה, יא מגעילים) מוסיפים שתי כפות שמן (דווקא לא שמן זית. עדיף שמן תירס או קולה) וממזמזים את הנתח כך שיצופה בשמן.
עדיף שבשקית לא יהיה אויר (לוקח חמש שניות לביצוע).
משאירים את השקית הסגורה במקרר ללילה שלם.
מחממים תנור ל-240 מעלות. שמים את החזה (ללא השקית) בתבנית מתכת,
אופים 25 דקות. מכבים התנור. משאירים בתנור סגור עוד זמן מה,
עד שלא יהיה חם, רק חמים (נגיד, שעתיים).
פורסים בסכין ללא זיזים בניצב לכוון הסיבים.
ההמשך: לחם טרי, מיונז, חרדל, עלה חסה ירקרק, הפסטרמה הטריה.
חיוך.
למתנגדי הפחמימות: לאכול as is. תענוג צרוך.
לשכחנים:
חזה הודו, מתובל ומשומן. השריה. 25 דקות בתנור חם. זהו.
אני מתכתבת עם בחור חמד אחד.
ממש מתוק.
והנה, הודעה אדומה ממנו:
"מתחשק לי חלווה".
לא אכזריות לכתוב דבר כזה, לא חבל על הגיזרה (שלי, לא שלו)?
הבוס שלי, יצור ססגוני להפליא, אוהב פתגמים.
חלקם מהתנ"ך, חלקם מקלאסיקות ספרותיות, מרביתם מקוריים.
אני שומעת וזוכרת, כמו תלמידה טובה.
אשתדל מדי פעם לצטט מן הזכרון ואקווה שאני מביאה רק ציטוטי מקור.
להנאתכם.
"אני משתדל לא לנהוג באלימות אם יש לי אפשרות להרגיע את הצד השני באגרוף טוב".
"הגלות עשתה לישראל את מה שהכנת צ'יפס עושה לתפוד".
"סקס בשירותים? איכס! מה הלאה? חירבון במיטה?"
"בעיטה מכסה מטר וחצי, יריקה מכסה 4.5 מטר. היריקה יעילה פי שלוש בטווח, פי תשע בשטח ופי מאה בלחות"
אני לא יודעת מה עצוב יותר,
מספרם הגדל של האנשים ברשימת ההתעלמות שלי,
או מספרם הגדל של אנשים ברשימת המועדפים שאותם אני כבר לא קוראת.
מה עצוב יותר, העובדה שהצלחתי לריב עם מכר וירטואלי, כזה שלא הכרנו לעומק,
או זה שמכר אחר, שדווקא מכירה ומחבבת אותו, ממעט לכתוב לי?
מה עצוב יותר, העובדה שאני לא יכולה להגשים משאלות מסויימות, או זה שיש משאלות שביכולתי להגשים אך אני פחדנית מדי?
עצב, מדד יחסי.
נכנסתי לבלוג של אחד, הכובעון המטורף.
ניק נהדר, חבל רק שלא חשבתי עליו בעצמי.
עודני קוראת ואני נתקלת במשהו ש"לא מסתדר".
המילה שכוי שאותה קראתי מוכרת לי, אך היא לא השתלבה בהקשר.
כאילו מה, קוקוריקו?
אוז הסתכלתי מקרוב, וראיתי שכתוב שם "שבוי", ב-ב', לא ב-כ'.
די מדאיג, אני צריכה משקפיים?
בדרך כלל אני לא מנסה לבשל.
אני לא נהנית מכך, ואני ממש גרועה בזה.
הפעם ניסיתי והצליח לי.
לרווחת הקהילה, אני מביאה את הפירוט.
לסיר בינוני יוצקת שלוש כפות שמן זית.
מחממת ומטגנת בצל חתוך לקוביות של 1 ס"מ.
לאחר דקה מוסיפה רבע קילו פטריות שמפיניון ורבע קילו פטריות פורטבלו, חתוכות לקוביות גסות.
מערבבת כשתי דקות, ומוסיפה חצי כפית מלח, רבע כפית פלפל שחור, רבע כפית אורגנו, קורט טימין, קורט מיורן, חצי כפית פפריקה מתוקה, שלוש שיני שום קצוצות.
מוסיפה לחגיגה כוס יין אדום יבש וחופן פטרוזיליה קצוצה דק.
מבשלת עד לאידוי הנוזלים.
מבשלת לחוד שעועית ירוקה בקליפתה, כמות של ספל גדול.
מסננת מהנוזלים. מוסיפה לסיר הפטריות ומערבבת היטב.
טעים לאללה.
אנא, בטובכם, ביקורות עדינות בלבד.
