אוהבת שירה.

(קוראים נאמנים ושאר מוקירים: את השורות הבאות אני לא ממליצה לקרא. אם עד היום רכשתם אלי הערכה כלשהי, היא תתפוגג חיש מהר לאור הלשון הגסה בה אשתמש. תודה)

קיבלתי הודעה ממישהו. עניתי. החזיר תגובה. הכל סבבה.
לדבריו הוא חכם, מבריק, הר-אדם, לוחם מעולה, סופרמן.
באיזשהו שלב הוא החליט להסביר לי כי אין לי סיכוי נגדו בקרב.
למה? לאלוהי הגורילות הפתרונים.
עניתי בנימוס שאין לדעת מה ילד קרב עד לאחר שהוא יסתיים.
הוא ענה שהוא יכסח אותי והוסיף את המילה "כלבה".
אז הכפפות יורדות, חתיכת זבל, קרא והפנם.

נתחיל בכינוי כלבה. אתה מוזמן להשתמש בו בכל פעם שתדבר עם אמך מוכת העגבת,
שברוב עוונותיה המליטה צאצא פגום שכמוך. היא הייתה צריכה לדעת שהזדווגות עם אחיה לא תניב טובות,
אלא רק את הקוף המכוער שהחליק מתוך קרביה המצחינים. כלבה, כן? 193 סנטימטרים שבהם התפארת,
על 105 קילוגרם של שרירים. מימדים מושלמים לגורילה. במקרה שלך, גובה מעט-גדול-יותר ממקרר,
אינטליגנציה מעט-יותר-נמוכה ממקרר. 105 ק"ג, כתבת? ואתה גאה בכך. כנראה שאתה מועמד לספר השיאים
של גינס בקטגוריה "גוש הצואה הגדול ביותר". לו היה מישהו בונה אסלה גדולה דיה, זה היה מקומך, חרא עלוב.

נמשיך בהתהדרותך בכישורי הלחימה שלך. מישהו טרח והכניס למוחך המעופש את המונחים מאוואשי ויוקו.
נפלא לך. הצלחת ללמוד שתי מילים ביפנית, גאווה של ממש. התוכי של השכנים יודע יותר, וזה למרות שיש לו מוח של ציפור. לוחם, עלק. השווצת בבלוג שלך בכך שהצלחת להרביץ לבחורה. ואוו, ממש להתרשם. כזה גבר,
בטח ציפית שיקחו ממך דוגמת טסטוסטרון, ימסגרוה ויתלוה במוזיאון הלובר. אם התבונה היתה שוכנת אצלך בראש ולא באשכים, ונוזל הזרע היה יורד מחלל גולגלתך, אולי היה ניתן לראות בך אדם חושב, אולי אפילו לוחם. אך בהנתן מצבך העכשווי, אינך לוחם, אינך יצור תבוני, אינך יכול להקרא דבר מעבר לערימת אשפה מצחינה.

כתבת על בעיטה שספגת באשכיך. זה אולי מסביר את הטמטום שאחז בך עת שכתבת את המילה כלבה.
אגב, אייתת אותה בעצמך או שמישהו עזר לך? ושאלה קטנה, תולעת ביבים מצחינה שכמוך, מאז הבעיטה האם הצלחת לתפקד מינית? נראה לי כי פנייתך מעידה על תסכול הנובע מאימפוטנציה. "כן,כן, אני גדול וחזק וגברי, אני אקרע אותך". מניין זה בא? מתחושת קטנות ואפסות? אבל למה אתה חש קטן, מר 1.93 מ'? אה, הבנתי, הסתכלת על שרידי האיבר המדובלל שלך. מתסכל, נכון? לא נורא, תמיד יש תרופות קסם, השתלות, שיחזורים, כל מיני. רק חבל שהשתלת שכל עדיין לא קיימת.

אריקה לנדאו? הו, כמה השווצת שלמדת בקורסים שלה. הקשב טוב, דביל, לקורסי המחוננים של ד"ר לנדאו מתקבלים ילדים שהוריהם יכולים לשלם מספיק, זהו. גם מטומטמים עם תעודת אחריות יתקבלו לשם אם הוריהם ישלמו כדי להשיג גושפנקא שילדם מחונן. וזה לא היה חסר, רכיב הכסף. במקצוע בו אמך עבדה ניתן להרוויח די הרבה, אמנם מקצוע עתיק אך תמיד יש בו חידושים, בן-זונה קטן. החידוש האחרון: דפוק את הגורילה.
שעירה מאוד, גבוהה להפליא ובעלת גיזרה של מקרר, והטרנד תפס. אז למדת אצל אריקה לנדאו, עכשיו אתה יודע מה מימן את הלימודים.

אחרון חביב: לא סביר שיצא לנו להפגש אי פעם. אתה פחדן מדי. אבל אם וכאשר זה יקרה, אני אאכיל אותך בשיניים שלך. אהיה נחמדה לקהילת הדנטיסטים, האורתופדים, הרופאים הפנימיים והפלסטיקאים, ואעבור על
משמני גופך באופן שמגיע לך, כלב עלוב. את הזין שלך אשמור בפורמלין בתוך צנצנת גרבר שלב 1, כזו שמתאימה לתינוקות.

(פ' מתנצלת בפני קוראיה על השפה הבוטה ועל הכתיבה שאינה נצמדת לכללי הכתיבה של אחדות-הזמן-המקום-העלילה. כמו כן מרכינה ראש על כך שלא השתמשתי בחריזה ובפניה בגוף שלישי. אנא, מחלו לי)

הודעה אדומה.

הוא: רציתי לדעת אם יש לך פייסבוק.
אני: אני בת 33, לא בת 13 !

איזו ביץ' אני. אסור לתקשר איתי כשאני במצב רוח ניבזי.

השעה עדיין לא חצות, מוצאי יום הכיפורים.
הייתי מצפה כי תקחו אחריות על חטאיכם, תבלו בבית הכנסת,
תשמעו תקיעתשופר ותרטיטו גווכם בכל נדרי.
ובמקום זה, מה אני מקבלת?
508 צפיות במהלך היום.
אין בושה, אין?

צחקתי היום עד דמעות. דמעות של ממש, באופן בלתי נשלט.
ואפילו אחרי שנרגעתי, מדי פעם נזכרתי בזה והצחוק פרץ מחדש.

החומר המצחיק אינו פרי עטי, לצערי. ראיתי אותו אי שם במרחבי האינטרנט,
וזהות הכותב הגאוני אינה ידועה לי. יהיה אשר יהיה, אני מסירה את כובעי.

המדובר הוא במתכון להכנת עוף בוויסקי. כן, קראתם נכון.
אני מצרפת את המתכון להנאתכם.

עוף עם וויסקי

מצרכים:
בקבוק וויסקי משובח
עוף צעיר – עד 2 ק"ג
מלח, פלפל ועשבי תיבול
שליש כוס שמן זית מעולה

אופן ההכנה:
לשטוף היטב את העוף.
לשתות כוס וויסקי.
לשפשף את העוף היטב במלח, פלפל ועשבי תיבול.
לעסות אותו מכל הכיוונים בעזרת שמן הזית.
לחמם את התנור ל- 180 מעלות

עד שהתנור מתחמם, לשתות עוד כוס וויסקי
לשים את העוף בתבנית גדולה

לשתות עוד 2 כוסות וויסקי.
לסים את הטרמוסטת במספר 3
אחרי 20 דקות להכניס את הציפור לטנור

אחרי חצי שאה להשים בתוך התחת של הציפור כוס וויסקי
תיקנס לערון ותשטה אוד כוס מהמיץ של הציפור

לשסים הציפור, הבן זונה, בטנור
לשטוט אוד כוס וויסקי
לטפור התחת של הציפור, לוושל – לא חשוב
שיילך ליזדיין הציפור
לנסות לוצי הציפור השרמוטה בלי לסרופ היד
תשפוח אוד וויסקי בגרון שלך
לנסות אוד פעם לאוציא הציפור – כי לא אלך כודם
לארים הקוס-ימה של הציפור מהריספה ולנגב אותו עם הסמרתות של
הספונג'ה וללחת לישון
כי, כוס אמק נגמר הויסקקקי ומי אוהב לאחול ציפור בלי וויסקי?
[b][u]

בדיוק כתבתי לחמור הגדול על היום שחלף עלי, כולל ארוחת הפסטה.
אסור לי לצום, מבינים? אחר כך אין לי כוח לרוץ.
קיצור, החמור בא ביציאה לפיה כיפורים הוא נוטריקון של:
ככה ישבתי פה ואכלתי רביולי ישר מהמחבת.
להשתגע ממנו.

כשגמרתי להרים כוס יין לחיי עצמי ולספר לבבואתי שבמראה כמה אני מוצלחת, לקחתי את עצמי ונסעתי לאיקאה.
למה מה רע? השבדים הם בעדנו, לא?
אז מתברר שלא.
בואו נתחיל עם שמות המוצרים. במקום בו לספה קוראים אקטורפ, לארון ספרים קוראים בילי והמילה שנדלונגזפ מתארת עציץ, לא יתכנו חיי תרבות של ממש.
מה הקטע שלהם עם שמות מיזנטרופיים? נקמת השבדים? אומה של דיסלקטים? אני רוצה להניח את הקפה שלי על שולחן נמוך, לא על "לאק".

ואם כבר באקטורפ עסקינן, למה זה חייב להיות לא נוח? ישבתי על הקקטורפ הזה שלושים שניות בהן הזדקנתי בשנה. כל כך לא נוח שברור כי זוהי קונספירציה. לגרום ללא-שבדים כאבי גב בעודם באיבם. איכס. התחת שלי עדיין ממורמר מהחוויה.

הכי גרוע, כמעט כמו האוכל במזנון, זה הנסיון לתת הצדקה פילוסופית למוצרים הנחותים הללו. הם נידפים ברוח ועשויים מקרטון ומחרא-פרות-ממוחזר? זה כי אנחנו באיקאה אקולוגיים לאללה. המוצרים באים מפורקים לרמת המולקולה? זה כדי לחסוך בהוצאות הובלה. הבדים עשויים מחומר בלתי מזוהה, צבעם מתועב וריחם מזכיר הומלס? זה בגלל שאנחנו משתמשים בכותנה אורגנית.
כוס-של-אמא-שלכם אורגנית, אני רוצה כותנה צפופה.

וגולת הכותרת, האוכל. שומר נפשו ירחק, גועל נפש. כדור בשר שבדי אחד ואתם יכולים לחוות ישיבה מענגת של שלוש שעות בשירותים. לא פלא שלהקת אבבא התפרקה. נאד אחד אחרי כדורי הבשר של איקאה וביורן-אגנטה וחבריהם לא יכלו לסבול אחד את השני.

ראו הוזהרתם, ובשבדית אוסמפלם-ראב-דינק.

יש בחור אחד, לא מכאן, שמחזר אחריי כבר זמן רב.
טוב, מותר לו. טעם טוב אינו נחשב לחטא.
בחור חביב אבל לגמרי לא בסגנון שלי.
אז אני נחמדה אליו ורואה בו ידיד, וקצת חבל לי שהוא מכוון יותר גבוה.
ככה זה.
אותו בחור, הבה נקרא לו ב' - תחילית של בחור, שייך לעבודה שלי.
חלק מתפקידו הוא להגיע ולבקר אותי מדי פעם (זה לא מוגדר כך, אבל זו המשמעות המעשית. פעם בחודש הוא מגיע עמוס בכוונות, ובעיניו יש את הברק של "הו, פ', את האחת").
כשהוא מגיע אז אני גוררת אותו לאכול במסעדה, או לצפות בסרט מהסוג שאני אוהבת אך גורם לו לחשוב שאני זקוקה לחינוך מחדש (יש לי טעם קלוקל).
הפעם הוא הגיע והחליט לעשות צעד נועז: הוא הביא לי סט של תחתונים וחזיה.

ברמה האומנותית:
יפה מאד. תחרה עדינה, צבע לילך.

ברמה הכמותית: אלו אכן המידות שלי.
אני חושדת שהיה לו משת"ף שסיפר לו את מידותיי.

ברמה הטכנית:
התחתונים בול, החזיה לא נוחה.

ברמה הקומית:
התחתונים נקנו בחנות ששמה "ונילה". שככה יהיה לי טוב.
מתברר שיש חנות לבני נשים שזהו שמה - ונילה.
למעוניינות, וזו רק אינפורמציה - לא המלצה: רעננה, אחוזה פינת רבי עקיבא.

עת סליחות הגיעה, והמוגבלות הרגשית שלי אמורה לאמר לי, בעדינות, בפני מי עלי להתנצל: קולפה מאה, חטאתי, פשעתי.
נדמה לי כי הרשימה כמעט ריקה.
כמעט, לא לגמרי.
יש את הדבילים במכון ששברתי להם את האגו ו/או עצמות. אני לא מרגישה ממש אשמה, אבל שיהיה, סליחה.
יש את אלה שלא עניתי להם בפירוט מספיק, סליחה.
יש את האיטלקי שהרסתי לו את הגלידריה, סליחה (אבל הגיע לך).
יש את כל הנהגים שהראיתי להם את אצבעי האמצעית, ולחלקם גם בעטתי במראת הצד. סליחה, אשמח לעשות זאת שוב.
וחוץ מזה? צדיקה.

תוך סיכון כי מעתה והלאה אף אחד לא ירצה לדבר איתי, אני מדווחת מהשטח.

אתמול נכנסתי למטבחי בשעת לילה, הדלקתי את האור, הבטתי נכחי, ו... הוא הביט בי חזרה. בלונדיני, בעל שפם גדול, זריז ומטייל על דלת הארון.
ג'וק גדול ודי מגעיל, פשוט הסתכל עלי כאילו אין מחר, אין חומרי ריסוס ו/או נעליים.
הנטיה הראשונה היתה לברוח על נפשי. השניה היתה לרסס לו את האמ'אמא.
השלישית, למעוך לו את הקרביים במו סוליותיי, כמו הייתי סוציאליסטית הרומסת במגפיה את האינדיבידואל תאב-החורין.
מחשבה רביעית, המממ, מי בכלל רוצה לחשוב.
החלטתי להשתעשע.
לקחתי זוג מקלות אכילה, צ'ופסטיקס בלשון הגויים, והצלחתי לתפוס את הממזר בעל שש הרגליים. הוא היה כל כך מופתע שכמעט ולא ניסה להשתחרר. פתחתי את התריס, הושטתי יד החוצה ו... הופ, עוף גוזל.

אחרי כן התחלתי לצחוק כמו משוגעת.
אחרי כן 2, התחלתי לחשוב את מי אזמין לסושי.

אם אני כבר כאן, אנסה את מזלי.
אני זקוקה לאיש (או אישה) השולט בשפה האסטונית ברמת שפת אם.
הבקשה היא לצורך עבודה חלקית כפרילנס, הדורשת תרגום טקסטים לאסטונית, תרגום טקסטים מאסטונית (לעברית/אנגלית, איך שנוח) והכרת התרבות המקומית.


למתאימים בלבד, אנו פנו בהודעה פרטית.