|
|
|
נפנפתי מחיי הוירטואליים שני אנשים.
אחד מהם הוא אדם מרשים, חם, לבבי, אפילו בעל תבונה.
אה, כן, יש לו גם חוש הומור.
התכתבנו הרבה וחיבבתי את מכתביו.
ואז, פתאום, בומס: הערה מרושעת.
הערתי לו כי הדבר אינו מקובל עלי, אך הוא הגיב בהערה מרושעת נוספת.
לא ברור לי מה היה הטריגר, אולי הוא במחזור 😄
אך בהחלט עצוב לי.
התרגלתי לשתף אותו ולשמוע עליו. הוא יחסר לי.
אז זהו, חמוץ מתוק.
מה המתוק?
השני שנפנפתי הוא אדיוט גמור.
הוא הביט בו בעיני התכול-ים שלו, ושאל בשקט : יש לך סטיות כלשהן?
המממ.. זה טריקי.
יכולתי לפרט לו על חיבתי לסקס קשוח, מגע בשרים שלאחר קרב אמיתי.
לא עשיתי זאת.
הבטתי כמהופנטת בריסיו הארוכים ובעצמות הלסת שלו שניראו לי כמפוסלות.
יכולתי לספר לו על אהבתי לרילקה, לשימבורסקה, לגולדברג.
לא עשיתי זאת.
העמדתי פני מתרכזת, ובה בשעה דמיינתי אותו מעלי.
יכולתי לחלוק את תשוקתי למאמץ עד-כלות, לריצה, למסע, לרנדורי.
לא עשיתי זאת.
חייכתי קלות וחשבתי אם הוא יבהל כשאנשק אותו.
אז הצהרתי - בקול בוטח ובגוו זקוף: כל האחרים סוטים, אני היא זו שבסדר!
ואז עשיתי זאת.
את הערב הזה הוא לא ישכח, הוא לא יוכל.
הבחור הוא סטודנט ואנחנו לומדים ביחד קורס משותף.
הוא נחמד, אבל אני אוהבת גברים קצת יותר מסיביים.
אז הוא בא ללמוד אצלי, ועל הדרך הסברתי לו כמה עובדות-חיים בסיסיות.
בין היתר:
פ' אוהבת מסאז' בגב. לא ליטוף, מסאז'.
פ' אוהבת שמבשלים לה. יאמי.
פ' אוהבת שאחרי האוכל רוחצים כלים. הסקוטש נמצא שם, זוז.
פ' אוהבת שנאפס. נחמד מצידך שהבאת בקבוק.
פ' אוהבת בדיוק שם, כן, יותר חזק, עוד קצת, זהו.
פ' שמחה.
הממממ....
כשיש הרבה עבודה מסוג לא אהוב, נכון שהכי מתחשק לא לעשות אותה?
יש לי שיעורי בית בכמויות מוגזמות.
גם הלחץ של סמסטר קיץ ("אני ממליץ לך לא ללמוד שלושה קורסים בסמסטר קיץ". אמר. צדק),
גם שני ראיונות שאני צריכה להתכונן לקראתם,
גם דירה שלא ברור לי למה, אבל היא מבולגנת
וגם... כל מיני.
אז אני בורחת מכל זה, ומוצאת עיסוקים יותר נעימים. יוצאת, רצה, מתאמנת, קוראת המון.
וראו איזה פלא: העבודה המגעילה לא נעשית על ידי גמדים ליליים!
סתם שיקרו לי כשהייתי קטנה...
מה שכן, גם בריצות קצת פישלתי. השבוע רצתי קצת מדי ואני לא קרובה אפילו למכסה השבועית שלי.
אז היום, לסיום השבוע, אני מתכוונת לשרוף את המדרכות באיזור כפיצוי.
אולי מסלול של 15 ק"מ.
ואולי גם אקרא את אחד הספרים החדשים ששלחו לי אנשים טובים (פיספסתי את שבוע הספר).
ואולי אצא לדייט חביב.
ואז, בטוח שהגמדים כבר יספיקו לנקות במקומי.
סביר שכל מי שיודע לבשל יגחך בהתנשאות, אך מבחינתי זה הישג.
הצלחתי לבשל.
כל זה בעזרתו האדיבה של הסקייפ (תודה לאל על תוכנות תקשורת).
אחרי שנומי הכתיב לי רשימת קניות ואחרי שרכשתי את כל המצרכים,
הוא אמר לי מה לעשות, אני עשיתי ו... זה הצליח.
בגאווה של זאטוט שמצליח לכתוב את שמו באותיות עקומות, גם אני מדווחת בגאווה.
פרגנו לי, בבקשה.
קוצצים דק בצל בינוני וחופן עלי פטרוזילה.
קוצצים גס 7 עלי שצ'בל (היה מי שלימדני כי בעברית הם נקראים חומעה).
מרתיחים מים בקומקום.
שמים בסיר 4 כפות שמן זית. מדליקים את האש.
מטגנים את הבצל עד שהוא הופך שקוף.
מוסיפים ספל (300 סמ"ק) של אורז לבן, את הפטרוזיליה, את השצ'בל, חופן צנוברים,
חופן חמוציות מיובשות, חופן אוכמניות מיובשות וחופן שקדים מולבנים ופרוסים.
מתבלים בכפית מחוקה של מלח, מעט פלפל שחור, קורט קנמון.
מערבבים ומוסיפים 2 ספלים של מים רותחים.
בוחשים, מכסים ומנמיכים להבה.
מציצים מדי פעם, ומכבים כשהמים שוקעים מתחת למפלס האורז.
משאירים מכוסה עוד כמה דקות ואז... טורפים.
בון-אפטיט
חוק מרפי, מכירים, נכון?
זה שדברים רעים קורים, ואם משהו יכול להשתבש אז הוא בטוח ישתבש,
ושאם שום דבר לא יכול להשתבש, אז בטח שהוא ישתבש אבל בזמן גרוע במיוחד?
מכירים, נכון?
אז זהו, רגע של נחת.
מרפי הלך לישון. אולי הוא אפילו חולה ומסכן, הצטנן המסכן וקיבל נזלת.
אני מסיקה זאת מכך שלי אישית קורים כמה דברים טובים בצורה חשודה.
התקשרו אלי מאגף שכר והסבירו לי כי אני זכאית לכל מיני תוספות.
חלקן חד פעמיות וחלקן קבועות.
בחודש הקרוב זה יצא הרבה כסף.
קיבלתי הצעה להציע מועמדות לתפקיד נחשק מאד. נכון, יש לו חסרונות,
אבל ככל מדובר על תפקיד חלומי.
הכרתי כמה חתיכים. חמודים מ-א-ד. אפילו סטרייטים.
המשקל הדיגיטלי שלי, איתו יש לי יחסי אהבה-שינאה, היה נחמד בבוקר.
אם להאמין לו, אני שוקלת בדיוק כמה שרציתי. לא גרם אחד יותר.
יפה מצידו.
ומזג האויר מדהים. והשקיעה כל כך מאוחרת שמרגישים שהיום נמשך ונמשך.
אחרון: הצלחתי לבשל משהו טעים! אל תקלו ראש. עבורי זהו הישג.
מתכון בפעם אחרת.
האם יכול להיות שמרפי לא סתם חולה, אולי הוא התפגר, הנבלה?
יש תקופות שבהן אני עובדת קשה. אין לי זמן לכלום ואני ממוטטת מעייפות.
באותן תקופות גם אין לי ראש לסקס, מרוב עייפות.
גם אם היה בא לי, לא היה מתי.
עכשיו אני בתקופת רגיעה. העבודה ממש לא קשה, יש לי המון זמן חופשי.
ואז אני משתוקקת לסקס. הו, כן. מיוחמת.
ויש לי את הרעננות לסקס פרוע, ויש לי את הפנאי.
אז איפה הקטצ'?
שאני כבר לא בת 22.
בגילי אני כבר חושבת לפני שאני קופצת עם מישהו למיטה.
קטצ' 22. ג'וזף הלר לא ידע מימינו ומשמאלו.
באמת, אין לי בעיה שיירדו עלי כשזה מגיע לי.
הפעם, זה מגיע.
לפחות מעז יצא מתוק (ולהיפך) והגעתי לתובנה חדשה ועמוקה:
לא מטגנים פנקייקס בשמן זית!
מישהו כאן הצליח להפתיע אותי.
ישנה נטיה ששמתי אליה לב, לפיה שולטים מנסים להבליט את חוכמתם ואילו נשלטים נמנעים מכך. האמור הוא לגבי הזכרים בלבד.
(ןלפני שצולבים אותי: זו אינה אמירה קטגורית. זוהי רק אבחנה שלי לגבי המתרחש בכלוב. ומובן שיש חריגים לכל כוון, אך ככלל... זה מה שאני רואה).
בנוסף, למעט חריגים בודדים, התרשמתי (בבקשה לא להרוג את פ') כי שולטים מתנסחים טוב יותר בכתיבה. משפטיהם נושאים אמירה, יש להם פחות שגיאות כתיב ותחביר (הנה, שגיתי) והם נשמעים - מה לעשות - יותר נבונים.
והנה, דווקא מישהו שכותב תכנים ההולמים נשלט, הפתיע אותי בתובנות חריפות להפליא.
הוא הצליח - דרך קריאה בבלוג שלי - לגלות עלי פרט אישי שלא כתבתיו במפורש, והיה צורך בעין ממש חודרת בכדי לגלותו.
אז גם אם הסטטיסטיקה בעינה עומדת, הסטיגמה נותצה.
לפחות בעיניי.
מאחר שאני מאד אוהבת משחקים, אשאל אתכם מה הוא גילה. לשם כך אין צורך ביותר מאשר עיון בפרופיל שלי ובפוסטים מהשבועיים האחרונים. מתה על משחקים, כזאת אני.
לכל עם יש את אוסף הביטויים שיוצר את שפתו, ובכלל זאת את אוסף הקללות שלו.
לכל עם יש את הקללות המשותפות לעמים אחרים ויש את אלה המיוחדות לו.
לכל עם יש קללות על האינטליגנציה של המקולל, על צורתו החיצונית, על אימו ואחותו, על דתו ואלוהיו, על העדפותיו המיניות.
רק לעמים מסויימים יש קללה המעליבה את שפמו של המקולל (מה אתם רוצים ממני? אני לא אמרתי שמדובר בערבים)
רק לעמים מסויימים יש קללות המתייחסות לאופן בו המקולל מתעטש, לשם דוגמא.
מובן כי דבר זה מלמד משהו על תרבותו של העם בו התפתחה קללה שכזו (לא אמרתי כלום על רומנים, בחיי, נאס אין קור).
באופן מרתק יש בהונגרית שלל קללות בהן מואשם המקולל בחיבה למין אוראלי/אנאלי עם סוסים. מה, לעזאזל, זה מעיד על התרבות ההונגרית???
ו... לא, אל תענו לי. אני לא באמת רוצה לדעת - סבא שלי הונגרי.
