ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אוהבת שירה.

לפני 14 שנים. 22 בפברואר 2010 בשעה 2:38

(זה יהיה פוסט נזעם, אל נא באפכם).
אני מתכתבת בכלוב עם אנשים רבים, ודנה עמם במגוון נושאים המדגדגים לנו בין האוזניים. הרבה דיונים על ספרות ועל אומנויות לחימה, כי אלה תחביבים שלי, ועוד שיחות על כל עניין שבעולם. לעיתים עולה מחלוקת, לפעמים צץ ויכוח, ולא תמיד ניתן לגשר על עמדות. אז קורה, כן קורה, שעניין אידיאולוגי זה או אחר מפריד בין ידידים וירטואליים והקשר ניתק (חבר שלי סיפר שמכר שלו ניתק עימו קשרים על בסיס מחלוקת בסוגיה "שווארמה – עם עמבה או בלי". אצלי הניתוקים באים מסיבות אחרות. תאכלו עמבה, לא אכפת לי).
חלק מדעותיי אינן מיינסטרים ולא פלא כי אני נתקלת בהרבה חוסר הסכמה, לעיתים עד כדי רצון לניתוק קשר. לעיתים, מסיבות מובנות, פוליטיקה למשל. לעיתים מסיבות שאינן ברורות לי (אז מה אם אמרתי שכלבים חכמים מחתולים? זו סיבה לפרידה?). אך יש נושא אחד שכמעט תמיד גורם לגברים להתעצבן: מתמטיקה. אפשר לדון עם גבר בכל נושא שהוא, גברי ככל שיהיה. על ספורט, על אקדחים, על שדרוגים למנוע של סובארו אימפרזה, הכל. רק אל תגעו לו במתמטיקה. גם לא בפיזיקה, אם כבר מדברים.
מסיבה שמקורה בשוביניזם כותבים רבים מתרתחים כשהדיון פונה למתמטיקה. מתחרפנים. כל עוד אני יודעת קצת לוח הכפל זה בסדר, אפילו חילוק ארוך הם מפרגנים לי, ויחמיאו לי בפטרונות על בגרות ריאלית (המקבילה הצ'כית לחמש יחידות בישראל). א-ב-ל, כשפתאום מתברר כי אני מבינה קצת מעבר, ואוו, הנחש השוביניסטי משרבב את ראשו המכוער. רוצים דוגמא? או. קיי. נשבעת שזה אמיתי.

הבחור כותב לי שהוא מעוניין להכיר/לצלם אותי. אני מסרבת בנימוס. מכאן באה המחמאה הבאה:
"אגב, לא יכול שלא להתפעל מהידע והיכולות שלך בפיזיקה ! ". הוא מתייחס כנראה לפעם בה הזכרתי את השם ניוטון, והפגנתי קבל כלוב ועדה כי שמעתי על חוק המשיכה. אני מסמיקה במבוכה מאחר ואני לא פיזיקאית, למרות שהייתי רוצה. תשובתי באה להראות כי הידע שלי חלקי וחסר ביחס לכל פיזיקאי:
"יכולות? אין לי .ידע? קורס מכניקה, קורס חשמל, מעבדה באלקטרוניקה ושני קורסים בפיזיקה מודרנית (מבוא לקוואנטים ויחסות). לא הייתי קוראת לכך ידע של ממש. אה, רגע, למדתי גם תרמודינמיקה, אבל זה באמת הכל. "
מה כבר אמרתי? ומה התשובה?
"שיערתי כך, כי אחרת אין להסביר, אפילו ניוטון לא יכול היה, כיצד יתכן שאת מתהלכת כאשר יודעת שהשמש זורחת לך מהתחת ! רק טיפוס עם ידע מופלג בפיזיקה יכול היה לגרום לכך ! ההפתעה שגם את האינפנטילית הצלחת ואף מנסה להסביר זאת לכל העולם ! מיותר !!!!"
אני: "נימת דברייך אינה הולמת. התכתבותנו באה לקיצה."
הוא: "את מוזמנת להניח את החור ממנו בוקע השמש / התחת שלך / על הזין שלי !

מבינים על מה אני מדברת? וזה עוד בפיזיקה. במתמטיקה זה יותר גרוע. מישהו כתב לי על אהבתו העזה למתמטיקה, הוא כינה זאת "שליטתו המפליגה בתחום". שמחתי כי מצאתי הזדמנות להעשיר את אוצר הידע שלי בלי להעיק על המורה הקבוע שלי בתחום. כתבתי לבחור מכתב מלא שמחת חיים ובו אמרתי כמה מילים מגונות: מספרי רמזי, תורת הגרפים, k-colorable graph problem. זהו. היתה לי שאלה שחשבתי שהוא יעזור לי להבין את פתרונה. תשובתו התחילה ב"כלבה חולנית".

זהו מין מצב בו אסור לאיים על הגבריות המתמטית המקודשת. ולא שאני כזה איום גדול, כולה חובבת, לא יותר. אבל חס וחלילה לשחק במשחק של הבנים, עד כאן, ילדונת, זה רק למאצ'ואים מסוקסים. אני משתגעת מתגובות כאלה, מתעצבנת אש, ועם זאת מודעת לכך שלא אוכל לתקן את העולם. עלי להשאר בגבולות שנקבעו לי. תהיי יפה ותשתקי, את יכולה לדבר על פסיכולוגיה, זה בסדר לאישה, את רשאית לפטפט על ריצות ערב, זה אפילו סקסי, את מוזמנת לדבר על באלט, זה מאד נשי. אבל מתמטיקה? פחחחח, עד כאן.
היום מישהו הסביר לי מהו יחס הזהב בשפה שווה לכל נפש (אפילו לנפש של נקבה). התנסחות פופולארית שרק אומרת כי זוהי פרופורציה יפה, אלוהית, ו... קשורה איכשהו למתמטיקה. בחייאת ראבק, למה לא לכתוב את הערך המפורש, אז מה אם מופיע בו סימן של שורש ריבועי? בחיי, הייתי בבית-ספר, אני לא מפחדת משורשים. לא היתה לו כוונה רעה, אני בטוחה, רק פטרונות והנחה אפריורית כי מתמטיקה מפחידה בנות. למה? כי הן בנות, מ'זתומרת?

תודו, הכותרת של הפוסט גרמה לכם לחשוב על מספריים או על נגזרת של פונקציה? מה הבלונדינית אמורה לעשות, לגזור חוטי צמר לסוודר או ל"נטרל" פעולת אינטגרציה בלתי מסויימת?

היה מישהו נחמד שהתכתבתי איתו. בעל יכולת אינטלקטואלית שהרשימה אותי. דיברנו על כל מיני דברים אך בסוף דרכנו על המוקש הזה. הוא הזכיר את שליטתו באלגברה ואני, סתומה שכמוני, אורו עיניי. לא זכרתי כיצד מוכיחים שמכפלת דטרמיננטות של מטריצות שווה לדטרמיננטה של מכפלת המטריצות האלה. שאלתי אותו. ציפיתי להסבר קל, אולי להפניה לספר, מראה מקום, משהו. התשובה היתה "הייתי מסביר לך אבל נראה לי שיהיה לך קצת קשה". להתפוצץ, לא?

אפסיק לכתוב עכשיו, כי ממילא אין טעם. כבר הקלדתי 15 שורות (נכון, התבלבלתי, זה יותר, אבל אני גרועה במתמטיקה) ונראה לי כי זהו זמן לבטלה. דבר לא ישתנה. חברה שלי, בחורה יפה באופן שקשה לתאר, מצאה דרך להרחיק טרדנים כשהיא משתזפת על שפת הבריכה. היא קוראת מאמרים מתחום עיסוקה, תורת הגרפים. היא אומרת שבאותה מידה היא יכלה לגדל שפם וחטוטרת, עד כדי כך זה מבריח בחורים.

אז הנה, התוודיתי, מתמטיקה מדליקה אותי. אמנם אני רק חובבת, אבל חובבת נלהבת. מעכשיו אצטרך להתכתב רק עם נשים, כל הגברים יברחו. תשאר רק ההיא, זו שהבלוג שלה מרמז על היכרות עם פונקציות מעריכיות, השאר ינדו אותי. ונדמה לי שהיא סטרייטית. מזל שזכרתי לקנות בטריות, לפחות יהיה משהו שינעים לי את זמני.
רגע, בגוף הויברטור נכנסות שתי בטריות והן מספיקות לארבעים דקות פעולה רציפה. רכבת יוצאת מנקודה A ועליה ויברטור ובו 7 בטריות. מהירותה V. בנקודה B יש בטריה נוספת. כמה זמן יקח למצא את נקודה G? אל תענו לי, ממילא לא אבין.


לפני 14 שנים. 20 בפברואר 2010 בשעה 14:34

ב"נפולת של נמושות", אני מתכוונת ליורדים כמובן. לא מישראל, יורדים לשם, למטה, נו, אתם מבינים, אל תכריחו אותי להיות בוטה, יורדים.
מישהי נחמדה (פוליאנה ולצידה דוכס29) הציעה לי להכניס קריטריון נוסף לרשימת "הגבר המושלם" שלי. לדבריה יש גברים שירידתם, אם לנקוט לשון נקיה, אינה מספקת את הסחורה בשל היותה קצרת זמן. אודה כי לא חשבתי בעצמי על קריטריון זה, מאחר ומעולם לא נקלעתי אליו. לדבריה יש כאלה שירידתם היא בת דקה וחצי בקושי, יותר דגימה מאשר מלאכה יסודית.
עניתי לה כי יש פתרון לבעיה. אני מתיישבת על פניו של הבחור הסורר, מצמידה את אגודליי לעפעפיו, לוחצת קלות, ומבהירה לו כי אלחץ באלימות אם יעלה על דעתו לחדול. מי שמאור עיניו חשוב לו, מבין כי כדאי לשתף פעולה. היא ענתה מה שענתה, אך אני הבנתי כי יש לעורר את המודעות ל"זמן ירידה". בעבר כתבתי על "זמן ליטוף גב", אך דומה כי הנושא הנדון הוא אקוטי לא פחות.

אז מה דעתכן, בנות ישראל החסודות, עד כמה תכונה זו חשובה? על הסקלה בה אפס זה "לא חשוב בכלל", חמש זה "חובה. יהרג ובל יעבור", ומינוס חמש זה "בחיים לא. זו תכונה מזעזעת", מה הנחיצות של זמן הירידה הממושך?

לפני 14 שנים. 19 בפברואר 2010 בשעה 13:21

הרסו לנו את הפנטזיה.
איזו רשעות של אנשי המוחבאראת בדובאי. עד היום חשבנו שכל סוכני המוסד הם חתיכים בטירוף. הם אמורים היו להיראות כמו הכלאה של קלינט איסטווד בצעירותו עם בראד פיט. וגוף של סילווסטר סטלונה. ברור, ידענו שהם כל כך חתיכים.
האימפריה הבריטית הזינה אותנו במיתוס ובאנטי-מיתוס. מצד אחד, איאן פלמינג המסוקס, כשג'יימס בונד שלו מגולם על ידי שון קונרי המסוקס. מצד שני, ג'ורג' סמיילי השמנמן והממושקף,של לה-קארה. כולנו, בנות, רצינו את קונרי. רצינו להאמין כי כך הם נראים, אותם אנשי צללים מסתוריים.
רצינו, וגם אני רציתי, כי הם יחמקו כצל לעת ליל, יתדפקו על הדלת באותה נקישה סודית, ויגלו לנו את ליבם. שון קונרי סטייל, מישהו מאד גברי וסמכותי, נכנס אלי מהחלון, מתיישב לרגע מנוחה על הכסא ומצווה עלי להכין לו מרטיני, מנוער ולא מעורבב. הוא לוגם אותו באחת, מצמיד לי נשיקה לוהטת וחופן את איבריי. רגע אחר כך מכשיר הקשר שלו מצרצר, והוא יוצא בריצה תוך דריכת ה- PPK שלו, נעלם אל החשכה. או מיי גוד, רציתי אותו.

אבל כך זה אצל הבריטים. ואצלנו מה? לנו יש את ארי בן כנען, יפה הבלורית והתואר, זקוף וחסון, פניו מחוטבים וכל תו ותו מביע עוז רוח ואמץ. הוא בז למוות והולך בקשי עורפו בדרך אותה סלל. את ארי בן כנען גילם פול ניומן (תקנו אותי אם פישלתי) וכך דימיינתי לי את הסוכן החשאי שלי. גבוה, רחב, חזק וגמיש-מתניים. עיניו בהירות ונחושות, שפתיו מלאות, גבותיו כסהרונים מדוייקים.
ורגליו, אוי רגליו, בואו לא נתחיל אפילו להזכירן.

והנה באו הנבלות מדובאי, והרסו לי את הפנטזיה, לי ולכן. האחד עם זקן תיש (רק לא זה, בבקשה), השני ממושקף כמו באדי הולי, עוד אחד סתמי במראהו, ומצילומי הוידאו רואים כי לאחד מהם יש כרס עגלגלה, חודש רביעי כזה. איזו אכזבה, איזו שפיפות קומה לאומית. אולי אהגר לאנגליה, שם ינווה ליבי עם שון-קונרים למינהו, אולי לארה"ב שם אתנה אהבים עם פליקס לייטר. אבל כאן? אין מצב. עדיף כבר לעשות את הבלונדינית ההיא, נו, ההיא, מה שמה? אהוד ברק.

מישהו חולק עלי? חולקת? כלום, הא? אז אולי באמת המורל הציוני יתמוטט בקול ענות חלושה, ואולי הסוכנים של הפנטזיה עולים עשרת מונים על אלה הממשיים, ואפילו לסיירת מטכל כבר מקבלים בחורים שלובשים גרביונים וחצאיות טוטון. אולי החיילים שלנו, אלה שבמדים ואלה שבאזרחי, כבר אינם קשוחים כמו פעם, והם לא יכולים להסתפק בלוף של ריכרד לוי, רק פוקצ'ה עם אנטיפסטי באה בחשבון בגיבושים. חלפו הימים של יחידה 101 עם מאיר הר ציון ששולף את ניצרת הרימון בשיניים.

אבל... הסתכלתן על התמונה של מיכאל בודנהיימר? לא שווה הבחור? רחב ומוצק כמו שצריך.
מעניין רגע לחשוב. מ-י-כ-א-ל מה הגימטריה של השם הזה? 40 ועוד 10 ועוד... רגע, זה יוצא 101!
בטח מקריות. זה סתם קורה. מענין מה הגימטריה של השם המלא "מיכאל בודנהיימר". רגע, אני מחשבת.
זהו, יצא לי 428. אז מה, אתן שואלות, מה זה מלמד? הרי אין זה שמו האמיתי. אנחנו לא יודעות איך קוראים לו. נכון. במקרה, או שלא במקרה, הגימטריה של "איך קוראים לי? " היא... 428.
אי שם, עמוק בתוך בונקר סודי, במקום בו אף אחד לא יודע על קיומו (פחחחח) יושב לו הסוכן האמיתי, זה שקרא לעצמו בודנהיימר. הוא מחייך חיוך דק מן הדק, מסדר את חולצתו הנתונה במכנסיו, מיישיר מבט לסוכנת הזוטרה העומדת מולו, רועדת. היא מצפה למוצא פיו. מפללת כי יגיד לה "תתפשטי". (הוא לא, הוא מקפיד על עברית תקינה ואם יגיד, זה יהיה "התפשטי").
הוא לוקח את הזמן שלו, מותח קלות את כתפיו הרחבות. בידו האחת מחזיק מסמך בעל סיווג סגול של סוד מדינה, על אמתו השמאלית כתובת קעקע מזוייפת להטעיית מצלמות מעקב. הוא מדבר בקול שקט מאד, כמעט לעצמו, למרות שהדברים מגיעים לאוזני הסוכנת הזוטרה שתחתוניה כבר לחים : "מנוער, לא מעורבב".

לפני 14 שנים. 17 בפברואר 2010 בשעה 3:51

ריצת בוקר, ועוד במזג אויר מושלם כזה.
לא מקפיא את הגרון, אבל לא שופך מחום.
מתחילים להזיע רק אחרי ארבעה קילומטרים.
פברואר, מתה עליו.

לפני 14 שנים. 15 בפברואר 2010 בשעה 21:16

אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, אך זה יחסוך לי מענה להרבה מכתבים ספקולטיביים.
1. הבחורה הבלונדינית עם הדרכון הזר היא לא אני. יש לה מבנה פנים צר ולי יש מבנה מעוגל יותר.
2. אין לי פספורט אירי.
3. אני נערת ג'יימס בלונד, לא ג'יימס בונד.
4. מבחינתי "הליכה לקיסריה" זה שם של שיר, לא הליכה מ"צומת" לכוון הקפיטריה.

אין לי מה להוסיף על כך. כאמור, להד"ם.

לפני 14 שנים. 11 בפברואר 2010 בשעה 19:20

חיוך, איזה חיוך.
חיוך ברוחב של נהר אמיתי, לא כמו הזרזיפים שיש בישראל.
זה מה שמרוח לי על הפרצוף כרגע, והופך אותי דומה לחתול צ'שייר.
שמח העצלנית כזו, מין לאות נעימה שממנה אני לא רוצה לצאת.
החתולה ליקקה את השמנת, אכלה את הסלמון וגם גירדו לה בעורף. מושלם.

רק מה? אני לא יכולה לספר למה.
אבל פרגנו לי, מה אכפת לכם?

לפני 14 שנים. 9 בפברואר 2010 בשעה 20:23

חזרתי למשרד שלי. הבוס חזר לעבודה וגירש אותי בחזרה למשרד שלי.
המשרד שלו יפה וגדול, שלי קטן. אבל בשלי יש סיסמאות מגניבות שתלויות על הקיר ומוציאות תגובות מאנשים. חלק מהססמאות לקוחות מדברים ששמעתי בכלוב 😄

קיצור, על השולחן שלי אני מוצאת שקית של הדיוטי-פרי. מתנה, איזה חמוד.
אני פותחת לאט, למשוך את התענוג של הציפיה.
מתברר כי המתנה הזו אינה מהדיוטי פרי, הוא רק השתמש בשקית. בטח קנה למישהי מתנה, ולי השאיר את השקית.

אבל... כשאני פותחת את העטיפה שבפנים, אני מחייכת על כורחי. נונצ'קו, אלא מה.

לפני 14 שנים. 6 בפברואר 2010 בשעה 15:55

הבחור שהכי הרשים אותי הפסיק לכתוב לי.
אמרתי לו שאין מצב שיהיה בינינו סקס, הסברתי גם למה, ואז הוא נעלם.
לפני כן דיברנו על כל נושא שבעולם והוא באמת מצא חן בעיניי.
היה שלום, גולאש, אני מתגעגעת.

לפני 14 שנים. 6 בפברואר 2010 בשעה 15:49

הריחוק האינטרנטי הזה אמור לתת לנו יותר עמידות.
קל להיות יותר משוחררת, לדבר על דברים שלא הייתי מעלה לשיחה עם אנשים שאני בקושי מכירה,אמור להיות מנותק ומוגן.
בכל זאת, זה לא לגמרי כך. במציאות אני לא נפגעת בקלות. כשמישהו פוגע בי בחיים האמיתיים, אני לא לוקחת את זה קשה. אולי אני הופכת לפיזית, לפעמים אני יכולה להגיד מה אני חושבת ולעשות זאת בבוטות, אבל אני לא לוקחת ללב.
כאן הצליחו לפגוע בי. מישהי כתבה לי שאני זונת צומי. אחר כתב שהוא לא יכבד את בקשתי לדומיית אלחוט מצידו. עוד אחת כינתה אותי שרוטה.
אני לא יודעת למה, אבל כאן זה פוגע יותר. אני לא יודעת למה, אבל התעצבתי.

לפני 14 שנים. 6 בפברואר 2010 בשעה 6:44

כמה אנשים הביעו התעניינות בכך שאני מכורה לאומנויות לחימה.
אין ספק, זהו תחום מרתק, אך אני בספק אם גבר שהיה כותב על היותו אמן קיק-בוקס היה זוכה אפילו לרבע מתשומת הלב.
דווקא קיוויתי לקבל יותר התייחסות לאהבה השניה שלי, ספרות, וזו הסיבה שבחרתי בניק שלי (ברור לכולם ש- poetry lover אינו שמי האמיתי?).
אז בין תגובות רבות, חלקן נעימות וחלקן לא, קיבלתי אחת שהצחיקה אותי. מישהו הציע לי לשים בפרופיל שלי את המילים שאצרף להלן. לא אסחף עד כדי שתילתן בפרופיל, אך הפוסט הזה יתקשט באותן מילים מאיימות.
נ.ב. לא ביררתי את שם הכותב, אך מהזכרון נדמה לי כי מדובר בחלק משיר ששמו 16 טון, וכמה זמרים כבר שרו אותו, אחד מהם הוא לואי ארמסטרונג.

If you see me coming..you better step aside,-
Alot of men didn't and alot of men died.
I got one fist of iron, and the other of steel..
And if the right one doesn't get you..
Then the left one will...

חמוד.