קארינה. דנית שחורת שיער בת 23 הייתה המלאך שאחז בידי והוביל אותי לגן העדן. היא התיישבה מולי בקפיטריה של האוניברסיטה ימים ספורים לאחר תחילת שנת הלימודים. לא הכרתי אף אחד, חייתי בשלב הזה בבדידות מושלמת, שוכבת לישון בדירת הסטודיו הקטנה שלי בשעה 10 בערב, מתכרבלת בשמיכת הפוך החדשה, בבקרים ממהרת לאוניברסיטה, עדיין בהלם מהעולם הכל כך שונה אליו נפלתי.
היא הייתה מסוג הבחורות שאי אפשר להגיד להן לא. פנים ישרות נבונות ויפות, גוף גבוה ורזה, רגליים ארוכות ארוזות תמיד בג'ינס הדוק ועקבים גבוהים. האירופאית המושלמת - דנית שעשתה את התואר הראשון שלה בברצלונה. אנגלית מעולה בהיגוי סקנדינבי חמוד, ספרדית, גרמנית...
חמש דקות אחרי שהתישבה מולי כבר החלפנו כריכים - היא התאוותה לכריף הסלומון המעושן שלי ואני התענגתי על גבינת הבארי הארוזה בבגט חם שלה. כבר באותו יום בערב נפגשנו בפעם הראשונה לבילוי משותף. היא פשוט החליטה שהיא תהיה המדריכה שלי בעיר הזרה והמוזרה הזו. חיכיתי לה על המדרכה במקום שקבענו והיא הגיעה רכובה על אופנים, קשרה אותם טוב טוב בשתי שרשראות לעמוד, ואז באה אלי לקחה את היד שלי ואמרה "בואי נלך". בהמשך זה הפך להיות הרוטינה הקבועה שלנו - שרשרת של בארים צפופים וחמים, מהם אנחנו יוצאות לרחוב הקר והולכות בצעדים ארוכים ומהירים למקום הבא. לאחר שניים-שלש עצירות שתיה ועישון כאלה הפכנו לחבורה, תמיד הצטרפו אלינו מכרים שלה, בדרך כלל סטודנטים חמודים מהאוניברסיטה. בשלב מסוים האלכוהול והעישונים עשו את שלהם ואני מצאתי עצמי במין סוטול נעים כזה מפקירה את עצמי לחלוטין לקארינה. לא ידעתי כבר איפה ולמה אבל היה לי את הבטחון המלא שעם קארינה לצידי אני בטוחה לגמרי.
]
לפני 14 שנים. 26 בינואר 2010 בשעה 9:58