אני יודעת לחכות

מישהו שאל אותי היום מה אני אוהבת.
אני מאד אוהבת כששואלים אותי את השאלה הזאת.
אמרתי לו שאני אוהבת דגים כשהם שוחים ומשתובבים במים, שאני אוהבת את הכלב שלי ושאני אוהבת דובים.
ואז נזכרתי בדוב אחד ששימח אותי.
בגן החיות הקטן שבסנטרל פארק בניו יורק יש דוב קוטב לבן אחד נורא שמח ועליז ששוחה הלוך ושוב בבריכה שלו. היה יום אחד שבו ישבתי שעה ארוכה והתבוננתי בו. היה לו צעצוע, איזה כדור או בקבוק, אני לא בדיוק זוכרת, והוא זרק אותו לקצה השני של הבריכה ושחה להביא אותו. הוא עשה את זה פעם אחר פעם בכזו שמחה. אני מוכנה להשבע שהוא חייך כל הזמן. דובים יודעים לחייך.
זה היה יום קר. הקור הזה של ניו יורק שחודר מתחת לבגדים ולתוך העצמות. והייתי קצת עצובה. אבל הדוב הזה שימח אותי.
הייתי מאוהבת אז בבחור שחור יפה תואר. הוא היה סטודנט לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קולומביה ועבד כסדרן במוזיאון פריק. שם ראיתי אותו בפעם הראשונה. הוא הסתכל על הנעליים שלי ואמר לי שהן יפות. האמירה הזו, יחד עם החיוך המאיר שלו והצללית של שרירי הזרועות המשורטטים שלו שהשתקפה מתחת לחולצה הלבנה שלבש, הספיקו כדי שאתאהב בו לגמרי.
היום אני יודעת שהוא היה סאב. היום אני יודעת שגם אני הייתי כבר אז סאבית. אבל אז לא ידענו מה אנחנו. רק ידענו להתנשק בתשוקה נוראית.
הוא רצה ללקק לי את הנעליים, ואני לא יכולתי לשאת את המחשבה שהגבר היפה הזה ירכן לרגלי וילקק לי את הנעליים. כן יכולתי לחשוב שאני רוצה ללקק את הנעליים שלו. אז ניסינו לעשות את זה ביחד. מין תנוחת 69 של ליקוק נעליים. אבל זה לא היה זה, ויצאנו מתוך החוויה הזו צוחקים אבל מתוסכלים, ולא מסופקים, וקצת מבולבלים מהרצונות המוזרים והתשוקות הלא ברורות שלנו.
אמרתי לו פעם אחת שאני רוצה לשבת לרגליו, לשים את הראש שלי על הירכיים שלו ולנשק את העור העדין שבצד הפנימי של ירכיו.
הוא אמר לי: "the milk skin of you'r breasts makes me want to cry "
ואני בכיתי במקומו כי אף פעם לפני כן אף אחד לא התרגש ככה מהעור החלבי, הצח של השדיים שלי.
ואני אמרתי לו "you are tha Master of my derams" ולא ידעתי מה אני אומרת.
והוא אמר לי: "oh baby, do you want to come to me and suck my cock?"
ואני כל כך רציתי ואמרתי: "yes."
והאהבה הזו הייתה כל כך ארעית וקצרה, והפרידה ממנו הייתה עצובה עוד לפני שהגיעה. לכן ישבתי עצובה מול הבריכה של הדוב ההוא בגן החיות בסנטרל פארק. והוא שימח אותי, הדוב ההוא. נדבקתי בשובבות שלו. בעליצות שלו.
זו תכונה כזו שיש לדובים. הם יודעים לשמח אנשים.