אני יודעת לחכות

דברים חשובים שלמדתי היום:
לא לשתות אלכוהול בצהריים לפני שאת הולכת ללמד.
לא לשמוע את it'll end in tears של this mortal coil במשך ארבע שעות רצוף, כי זה באמת נגמר בהמון דמעות, כי כל פעם שאת שומעת את אליזבת פרייזר שרה את another day את בוכה בגעגועים ולא יכולה להפסיק, ואז את הולכת ללמד עם עיניים מבריקות מדמעות, ואף אדום, וגם טיפ טיפונת שיכורה, והתלמידים שלך מתלחשים, וכשאת מתקרבת את שומעת שהם לא מדברים על מוטציות שקטות אלא עלייך.
לא להתגעגע. בכלל. כי כשאת מתגעגעת את עושה שטויות.
לא לדבר עם גברים זרים. לא לדבר עם דומים.
אם אפשר לא לדבר עם אף אחד חוץ מאשר עם החברות שלך שיודעות שלפעמים את מתפוצצת מכמיהה.
לדעת שאת די מאושרת ברגעים מסוימת שבהם את יודעת מי את ויודעת כמה את חכמה וחזקה ויפה.
לזכור את הרגעים האלה כשאת שוכחת אותם.